א

תְּפִלִּין נִכְתָּבִין עַל עוֹר בְּהֵמָה – זֶה בְּחִינַת בְּנֵי־אָדָם שֶׁעֲרוּמִים בְּדַעַת כְּאָדָם וּמְשִׂימִין עַצְמָן כִּבְהֵמָה, שֶׁצְּרִיכִין לָשׂוּם עַצְמוֹ כִּבְהֵמָה לְסַלֵּק דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם דַּעַת כְּלָל וְלִסְמֹךְ רַק עַל אֱמוּנָה, וַאֲזַי נִזְדַּכֵּךְ מֹחוֹ עַל־יְדֵי־זֶה וְנִפְשָׁט עַקְמִימוּת שֶׁבְּלִבּוֹ.

כִּי כְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם, שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַקְמִימוּת בְּלִבּוֹ, בִּפְרָט כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ ח"ו, עַקְמִימוּת הַרְבֵּה בְּלִבּוֹ, אֲזַי הוּא צָרִיךְ לְסַלֵּק דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם דַּעַת כְּלָל, וְיֵלֵךְ רַק בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת לְבַד, וַאֲזַי זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְדַעַת גָּדוֹל מְאֹד וּלְפַשֵּׁט עַקְמִימוּת שֶׁבְּלִבּוֹ, שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת תְּפִלִּין. (הִלְכוֹת תְּפִלִּין ד', אוֹת ו)