כב

וְזֶה בְּחִינַת "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ" (מִשְׁלֵי יד, א), שֶׁנֶּאֱמַר לְעִנְיַן חָכְמַת הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּית שֶׁנִּקְרֵאת אֵשֶׁת חַיִל, בְּחִינַת "חַכְמוֹת נָשִׁים" וְכוּ', וּלְהֵפֶךְ כְּסִילוּת שֶׁל חַכְמֵי הַטֶּבַע, שֶׁהֵם מְכֻנִּים בְּכָל סֵפֶר מִשְׁלֵי בְּשֵׁם אִשָּׁה זָרָה, אִשָּׁה מְנָאָפֶת, אֵשֶׁת כְּסִילוּת, כַּמְבֹאָר בְּרַשִׁ"י וּבְכָל סִפְרֵי הַמְפָרְשִׁים הָאֲמִתִּים, כִּי אִשָּׁה זוֹנָה מַמָּשׁ וּכְפִירוֹת שֶׁל חַכְמֵי הַטֶּבַע הֵם בְּחִינָה אַחַת מַמָּשׁ עַל־פִּי כָּל הַנַּ"ל. וְכֵן אֵשֶׁת חַיִל, אִשָּׁה חֲכָמָה וּכְשֵׁרָה, הִיא בְּחִינָה אַחַת עִם הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הַמִּתְבָּרֶרֶת עַל־יְדֵי חָכְמַת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית. וְזֶהוּ: "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ", בְּחִינַת הַבָּתִּים הַנִּפְלָאִים שֶׁנַּעֲשִׂין עַל־יְדֵי הַצֵּרוּפִים הָרַבִּים עַד אֵין קֵץ, שֶׁכֻּלָּם בְּנוּיִים וּמְיֻסָּדִים בְּחֹזֶק עֹז, מֵאַחַר שֶׁכֻּלָּם שָׁבִים אֶל מָקוֹם אֶחָד לְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת כַּנַּ"ל, אֲבָל "וְאִוֶּלֶת" - שֶׁהֵם חַכְמֵי הַטֶּבַע, "בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ" - כִּי הֵם רוֹצִים לַהֲרֹס כָּל הַבָּתִּים הַנִּפְלָאִים הַנַּ"ל מֵאַחַר שֶׁכָּל דִּבְרֵיהֶם לְרַחֵק מֵאֲמִתִּיּוּת הַתּוֹרָה וְכַנַּ"ל: