כט

וְזֶה בְּחִינַת אוֹנֵס וּמְפַתֶּה אֶת הַבְּתוּלָה, שֶׁצְּרִיכִין לִתֵּן חֲמִשִּׁים כֶּסֶף לַאֲבִי הַנַּעֲרָה (דְּבָרִים כב, כט), כִּי פָּגְמוּ בְּאִשָּׁה יִרְאַת ה', אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי בְּחִינַת חֲמִשִּׁים כֶּסֶף כְּנֶגֶד בְּחִינַת נֶדֶר וְכוּ', כִּי מִשָּׁם עִקַּר הַתִּקּוּן כַּנַּ"ל, כִּי פָּגְמוּ בְּהַהוּא רוּחָא וְכוּ' שֶׁנִּמְשַׁךְ מִשָּׁם וְכוּ' וְכַנַּ"ל (אוֹת ז). וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִתֵּן הַחֲמִשִּׁים כֶּסֶף 'לַאֲבִי הַנַּעֲרָה' דַּיְקָא, כִּי אָבִיהָ מֵפֵר נְדָרֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בַּמִּדְבָּר ל, יז): "בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ". כִּי אָב בְּחָכְמָה, שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַנֶּדֶר, שֶׁעִקַּר בִּנְיָנָהּ וְחִיּוּתָהּ מִשָּׁם, בְּחִינַת פְּלִיאוֹת חָכְמָה וְכַנַּ"ל, וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין חֲמִשִּׁים כֶּסֶף לְאָבִיהָ דַּיְקָא כַּנַּ"ל, וּמִשָּׁם אָנוּ לְמֵדִין דִּין כְּתֻבָּה שֶׁנּוֹתֵן הַבַּעַל לְאִשְׁתּוֹ בְּתוּלָה חֲמִשִּׁים זְקוּקִים כֶּסֶף צָרוּף (עַיֵּן כְּתֻבּוֹת י.), כִּי זֶה עִקַּר תִּקּוּנָהּ וּבִנְיָנָהּ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַצֵּית אֵלָיו, עַל־יְדֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ לָהּ הֶאָרָה מִבְּחִינַת נֶדֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֲמִשִּׁים כֶּסֶף, בְּחִינַת חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר בִּנְיַן וְקִיּוּם שֶׁל אִשָּׁה יִרְאַת ה', בְּחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים וְכוּ' כַּנַּ"ל.