ז.

וְאֶפְשָׁר שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה, כִּי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל אַחַר שֶׁשּׁוֹכֵן בָּאָרֶץ וּבֶעָפָר שֶׁמְּרַמֶּזֶת עַל מִדַּת הָאֱמוּנָה בְּחִינַת (תִּקּוּנֵי זוֹהֵר ק"כ:) עֲפַר מַאנַא דְּכֻלְהוּ הַמְּבֹאָר בַּמַּאֲמָר זֶה אוֹת א' וּבְאוֹת ט"וּ, אָז דַּיְקָא עוֹסֵק בְּיוֹתֵר לְתַקֵּן מִדַּת הָאֱמוּנָה אֵצֶל כְּלָל יִשְׂרָאֵל לְגַדְּלָהּ וּלְהַשְׁלִימָהּ נִמְצָא שֶׁבְּחִינַת תִּקּוּן הָאֱמוּנָה נִמְשָׁךְ גַּם עַל יְדֵי הַקִּבּוּץ שֶׁל עַכְשָׁו, בִּפְרָט עַל יְדֵי שֶׁבָּאִין עַל קִבְרוֹ וְצוֹעֲקִין מֵעֹמֶק הַלֵּב בִּבְחִינַת (תהלים ק"ל) מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ וְכוּ', שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּדֵּל הָאֱמוּנָה בִּבְחִינַת (ישעיה כ"ה) אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחֹק אֱמוּנָה אֹמֶן הַמְּבֹאָר בְּאוֹת ב' בִּפְנִים: שם, כד.