יא.

הַהִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק עוֹלָה עַל הַכֹּל, וְהוּא בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים, כִּי כָּל מַעֲשֶׂה בִּלְתִּי טָהוֹר מְכֻנֶּה בְּשֵׁם מִיתָה, כָּאָמוּר "וְהַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת תָּמוּת", וְהַצַּדִּיק מְחַיֶּה מֵתִים כִּי עַל-יָדוֹ זוֹכִין לִתְשׁוּבָה וּזְדוֹנוֹת נִתְהַפְִּכִין לִזְכֻיּוֹת. (מכתב כה').