לב

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר: אֲנִי יָכוֹל עַכְשָׁו לוֹמַר כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל דּוֹמִין עָלַי כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם. רַק שֶׁאֵין לִי הַחוּץ, וַחֲצִי דָּבָר אֵינִי רוֹצֶה לוֹמַר. פֵּרוּשׁ, כִּי בֶּן עַזַּאי אָמַר "כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל דּוֹמִין עָלַי כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם חוּץ מִן הַקֵּרֵחַ הַזֶּה" (בכורות נח.), וְאָמַר הוּא זַ"ל שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לוֹמַר זֹאת, שֶׁהֵם דּוֹמִין לְפָנָיו כַּנַּ"ל, רַק שֶׁאֵין לוֹ הַחוּץ לוֹמַר עָלָיו חוּץ מִזֶּה, וְהָבֵן. גַּם נִרְאֶה מִכַּוָּנָתוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּזֶה עִנְיָן. רַק שֶׁאֵין יָכוֹל לִגְמֹר הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת, עַל כֵּן אֵינוֹ רוֹצֶה לְאָמְרוֹ: שם, רצ.