יז

כָּל מַה שֶּׁמְּכַבְּדִין אֶת רַבּוֹ בְּיוֹתֵר מְעוֹרְרִין בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר שָׁרְשֵׁי הַתּוֹרָה, וְעַל יְדֵי זֶה מַשְׁפִּיעַ עָלָיו הָרַב הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה בְּיוֹתֵר וְכַמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לקו"מ קכו): שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁשִּׁבְּחוּ הַחֶבְרַיָּא אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי - גִּלָּה לָהֶם אַחַר כָּךְ רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא {סוֹדוֹת הַתוֹרָה} בְּיוֹתֵר. וְעַל כֵּן הִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּיוֹתֵר לְכַבֵּד אֲפִלּוּ אִם לָמַד מֵחֲבֵרוֹ רַק פֶּרֶק אֶחָד אוֹ אוֹת אַחַת (אבות ו, ג). וְזֶה שֶׁסִּיְּמוּ שָׁם: 'וְאֵין כָּבוֹד אֶלָּא תּוֹרָה', הַיְנוּ - כִּי אִם יִהְיֶה יָקָר בְּעֵינָיו אוֹת אַחַת שֶׁמְּקַבֵּל מֵרַבּוֹ וִיכַבְּדוֹ, עַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה שֶׁרַבּוֹ יַשְׁפִּיעַ עָלָיו תּוֹרָה יוֹתֵר כַּנַּ"ל (הלכות כבוד רבו מובא בהל' שבועות ב', כג): אוצר היראה, צדיק קלג.