טז

עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת הוּא מֵחֲמַת זֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְעוֹרֵר בְּנֵי אָדָם מִשְּׁנָתָם וּלְהַחֲזִירָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת עַד שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ תְּחִלָּה הֵם מֵעַצְמָן כִּי צָרִיךְ אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא {הִתְעוֹרְרוּת מִלְּמַטָּה} כַּיָּדוּעַ. וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין אָנוּ מִתְעוֹרְרִים כָּרָאוּי כְּלָל עַל יְדֵי זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַצַּדִּיקִים לְעוֹרֵר אוֹתָנוּ בְּעַצְמָם. וּבִשְׁבִיל זֶה יָקָר מְאֹד הַנְּסִיעָה לַצַּדִּיקִים, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן רַק בִּשְׁבִיל בַּקָּשַׁת הָאֱמֶת לֹא בִּשְׁבִיל כָּבוֹד וּפְנִיָּה אַחֶרֶת כַּמָּצוּי עַכְשָׁו בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, רַק בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ הָעֲצוּמָה וְלָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וַאֲזַי זוֹ הַנְּסִיעָה וְהַהִשְׁתַּדְּלוּת בִּשְׁבִיל הַהִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק זֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, וְעַל יְדֵי זֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלָיו וּמְקָרְבוֹ לְצַדִּיקֵי אֱמֶת כָּאֵלּוּ, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ לְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָה אֲפִלּוּ אוֹתָם שֶׁנָּפְלוּ מִכָּל הַשִּׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, אַף עַל פִּי כֵן הֵם מְעוֹרְרִים אוֹתָם עַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת (הלכות נדרים ה', ו): אוצר היראה, צדיק קכט.