יט

עִקַּר מַה שֶּׁמְּקַבֵּל הַתַּלְמִיד מֵרַבּוֹ הוּא מַה שֶּׁהָיָה נִסְתָּר וְנֶעֱלָם מִמֶּנּוּ עַד עַתָּה. וְהָרַב הֵאִיר עֵינָיו עַד שֶׁנִּתְגַּלָּה לוֹ מַה שֶּׁהָיָה נִסְתָּר מִמֶּנּוּ, מֵחֲמַת שֶׁהַנִּסְתָּר הוּא בְּחִינַת נִשְׁמַע בְּחִינַת תְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲמִידָה וְהִיא בְּחִינַת יִרְאָה (כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים). עַל כֵּן צְרִיכִין לַעֲמֹד וְלָקוּם לִפְנֵי הָרַב וְלִירָא מִמֶּנּוּ, מֵחֲמַת שֶׁהָרַב נֶגֶד הַתַּלְמִיד הוּא בְּחִינַת נִסְתָּר בְּחִינַת נִשְׁמָע בְּחִינַת עֲמִידָה בְּחִינַת יִרְאָה כַּנַּ"ל (הלכות כבוד רבו הלכה ב): אוצר היראה, צדיק קלז.