כט

עִקַּר עֲלִיַּת הַתְּפִלָּה וְהָעֲבוֹדָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ הַתְּפִלָּה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁל הַכְּשֵׁרִים וְהַיְרֵאִים בֶּאֱמֶת, הוּא רַק עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים גְּמוּרִים הַגְּדוֹלִים בַּמַּעֲלָה מְאֹד, וְרַק בְּעֹצֶם כֹּחָם אָנוּ זוֹכִים לִפְעָמִים לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל וּבְכַוָּנָה, וּבְעֹצֶם כֹּחָם הֵם מַעֲלִים תְּפִלָּתֵנוּ הַשָּׁמַיְמָה לְרוּם גָּבְהֵי מְרוֹמִים (הלכות פריה ורביה ה', ה): אוצר היראה, צדיק רפב.