ה

עִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁמִּתְגַּבֵּר בְּכָל דּוֹר וָדוֹר הוּא לְהַסְתִּיר וּלְהַעֲלִים אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר הַזֶּה דַּיְקָא, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁעִקַּר הַמַּחֲלֹקֶת עַל הַצַּדִּיק שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר. וְאַחַר כָּךְ בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים מוֹדִים הָעוֹלָם גַּם בְּזֶה הַצַּדִּיק וְאוֹמְרִים שֶׁזֶּה בְּוַדַּאי הָיָה צַדִּיק, רַק שֶׁחוֹלְקִים עַל זֶה הַצַּדִּיק שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ בְּעִנְיַן הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהָיָה עַל הָאֲרִ"י זַ"ל בְּיָמָיו, וְאַחַר כָּךְ הוֹדוּ כֻּלָּם בִּקְדֻשַּׁת הָאֲרִ"י זַ"ל, וְחָלְקוּ עַל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל, וְכֵן בְּכָל דּוֹר. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁעִקַּר בֵּרוּר הַמְדַמֶּה שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה הוּא דַּיְקָא עַל יְדֵי זֶה הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר הַזֶּה דַּיְקָא (עַיֵּן אֱמוּנָה אוֹת ל). וְעַל כֵּן מַנִּיחַ עַצְמוֹ הַבַּעַל דָּבָר לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ לְהַסְתִּיר וּלְהַעֲלִים זֶה הַצַּדִּיק דַּיְקָא, וְעַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר הַזֶּה דַּיְקָא כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה עַל יָדוֹ דַּיְקָא לִשְׁלֵמוּת בֵּרוּר הָאֱמוּנָה שֶׁצְּרִיכִין כְּפִי אוֹתוֹ הַדּוֹר וְהָעֵת וְהַזְּמַן שֶׁל עַכְשָׁו דַּיְקָא (הלכות ברכת הריח ד', אות לג): אוצר היראה , צדיק נו.