כא

מַה שֶּׁקָּשֶׁה לְהָעוֹלָם עַל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לִשְׁמֹעַ מִפִּיו הֲלֹא אֶפְשָׁר לְעַיֵּן בִּסְפָרִים דִּבְרֵי מוּסָר. אַךְ יֵשׁ חִלּוּק גָּדוֹל כִּי מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ מְקַבֵּל דִּבּוּר לְשׁוֹן-הַקֹּדֶשׁ בִּשְׁלֵמוּת דְּהַיְנוּ בְּיִרְאָה. וְעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה לְבַטֵּל וּלְהַכְנִיעַ רַע הַכּוֹלֵל שֶׁהוּא תַּאֲוַת נִאוּף עַד שֶׁזּוֹכֶה לְתִקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא תִּקּוּן הַכֹּל וְהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ תִּקּוּן כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת. וְזֶהוּ דַּוְקָא עַל-יְדֵי שֶׁמְּקַבֵּל מִפִּיו הַקָּדוֹש בְּעַצְמוֹ דַּיְקָא. אֲבָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ מִפִּי אַחֵר שֶׁשָּׁמַע מִמֶּנּוּ מִכָּל-שֶׁכֵּן כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ מִפִּי שֶׁשָּׁמַע מִפִּי הַשּׁוֹמֵעַ הוּא רָחוֹק מִזֶּה הַשְּׁלֵמוּת כִּי יוֹרֵד בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא. וּמִכָּל שֶׁכֵּן בֵּין הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הַצַּדִּיק לַמְעַיֵּן בְּסֵפֶר הוּא חִלּוּק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר כִּי סֵפֶר הוּא רַק לְזִכָּרוֹן וְהַזִּכָּרוֹן הוּא בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה. עַל כֵּן הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינָה אַחֶרֶת מַמָּשׁ וְאֵין לוֹ כְּלָל מַעֲלַת הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּיו הַקָּדוֹש בְּעַצְמוֹ: תורה יט, יז.