לא

מַה שֶּׁקָּשֶׁה לְהָעוֹלָם עַל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לִשְׁמֹעַ מִפִּיו תּוֹרָה, הֲלֹא אֶפְשָׁר לְעַיֵּן בִּסְפָרִים דִּבְרֵי מוּסָר. אֲבָל יֵשׁ חִלּוּק גָּדוֹל, כִּי מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ מְקַבֵּל דִּבּוּר לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בִּשְׁלֵמוּת, דְּהַיְנוּ בְּיִרְאָה, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל רַע הַכּוֹלֵל שֶׁהוּא תַּאֲוַת נִאוּף, עַד שֶׁזּוֹכִין לְתִקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא תִּקּוּן הַכֹּל. אֲבָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ מִפִּי אַחֵר, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁרוֹאֶה בְּסֵפֶר, רָחוֹק מִזֶּה הַשְּׁלֵמוּת: (לק"א סי' י"ט אות א' ט').