פב

מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ דִּבּוּר מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וּבִפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ, אֲזַי הוּא מְקַבֵּל בְּחִינַת הַפָּנִים שֶׁל הַצַּדִּיק, וּבְחִינַת שִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ. אַךְ צָרִיךְ לִשְׁמֹר מִשִּׁכְחָה, כִּי שִׁכְחָה מַשְׁכַּחַת כָּל זֶה מִמֶּנּוּ. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְזִכָּרוֹן, לִזְכֹּר דִּבְרֵי הַצַּדִּיק כְּמוֹ שֶׁאָמְרָם, אוֹ עַל־יְדֵי מַה שֶּׁחוֹזֵר ק"א פְּעָמִים, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה זוֹכְרוֹ, אָז כְּשֶׁאוֹמֵר זֶה הַדָּבָר בְּשֵׁם הַצַּדִּיק, נִצְטַיֵּר לְפָנָיו דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ אֲמָרוֹ הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ, אַךְ שֶׁיִּהְיֶה הַזִּכָּרוֹן בֶּאֱמֶת בְּכֹחַ הַזִּכָּרוֹן: (לק"א סי' קצ"ב).