אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פְּסָחִים קי"ט): זַמְּרוּ לְמִי שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ. כִּי צְרִיכִין לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּדְמֶה לְהָאָדָם שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ רוֹצֶה לְקָרְבוֹ מֵחֲמַת שֶׁקִּלְקֵל הַרְבֵּה, וְגַם עַכְשָׁו אֵינוֹ מִתְנַהֵג כָּרָאוּי כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר וּלְהִשְׁתַּטֵּחַ עַצְמוֹ לְפָנָיו וְלִפְרֹשׁ כַּפָּיו אֵלָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו וִיקָרְבֵהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ, כִּי אַף־עַל־פִּי־כֵן אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי. נִמְצָא שֶׁרוֹצֶה לְנַצֵּחַ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יֵשׁ לוֹ שִׂמְחָה מִזֶּה שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ כִּבְיָכוֹל: שָׁם, סִימָן ס"ט.
וְעַיֵּן בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" חֵלֶק א' סִימָן קכ"ד שֶׁכָּתַב שָׁם, שֶׁמֵּחֲמַת הַשִּׂמְחָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִזֶּה, עַל כֵּן הוּא בְּעַצְמוֹ שׁוֹלֵחַ לוֹ דִּבּוּרִים בְּפִיו שֶׁיּוּכַל לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ. כִּי בְּלִי זֶה בְּוַדַּאי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לְנַצֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מְסַיֵּעַ לוֹ בָּזֶה כַּנַּ"ל: