לט

טוֹב מְאֹד לְהָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד, לוֹ לְבַדּוֹ, לַעֲסֹק שָׁם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּבִפְרָט בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ. וְאָמַר שֶׁאֲפִלּוּ הַיְשִׁיבָה בְּעַצְמָהּ שֶׁיּוֹשְׁבִין בְּחֶדֶר מְיֻחָד לְבַדּוֹ, גַּם זֶה טוֹב מְאֹד. אַךְ אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם הוּא יָכוֹל לִמְצֹא כַּמָּה תַּחְבּוּלוֹת לְהַנְהָגָה זוֹ שֶׁל הִתְבּוֹדְדוּת וּלְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ. וְאָמַר, כִּי תַּחַת הַטַּלִּית הוּא גַּם כֵּן חֶדֶר מְיֻחָד, כִּי כְּשֶׁמְּשַׁלְשְׁלִין הַטַּלִּית עַל עֵינָיו יְכוֹלִים לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ מַה שֶּׁרוֹצֶה. גַּם יְכוֹלִין לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁשּׁוֹכֵב עַצְמוֹ עַל מִטָּתוֹ וּמְכַסֶּה עַצְמוֹ בְּהַסָּדִין, כַּמְבֹאָר לְעֵיל אוֹת כ"ג שֶׁכָּךְ נָהַג עַצְמוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. גַּם יְכוֹלִין לֵישֵׁב עַל הַסֵּפֶר וְיִסְבְּרוּ אֲחֵרִים שֶׁהוּא לוֹמֵד וְהוּא יָכוֹל אָז לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ. וְעוֹד יְכוֹלִים לִמְצֹא כַּמָּה תַּחְבּוּלוֹת, מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לִנְהֹג עַצְמוֹ בְּהַהַנְהָגָה זוֹ שֶׁל הִתְבּוֹדְדוּת הָעוֹלָה עַל הַכֹּל, שֶׁהִיא יְסוֹד שֹׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה כַּמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים, אֲבָל טוֹב יוֹתֵר לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד כַּנַּ"ל: שָׁם, סִימָן רע"ד רע"ה.