יט

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מְגִלָּה יב.): מִפְּנֵי מָה נִתְחַיְּבוּ וְכוּ'? מִפְּנֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעֻדָּה שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע. כִּי עַל־יְדֵי אֲכִילָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא מִתְגַּבֵּר הָרוּחַ־חַיִּים שֶׁלָּהֶם שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר כֹּחָם עַל יִשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם, וְכַנַּ"ל. וְעַל־כֵּן הָיְתָה עִקַּר הַיְשׁוּעָה עַל־יְדֵי הַתַּעֲנִית שֶׁגָּזְרוּ אָז שְׁלֹשָׁה יָמִים וְכוּ', שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה שִׁבְּרוּ תַּאֲוַת אֲכִילָה וְהִכְנִיעוּ הָרוּחַ־חַיִּים דְּסִטְרָא אָחֳרָא וְכַנַּ"ל, עַד שֶׁזּוֹכִין בְּפוּרִים שֶׁנִּמְשָׁךְ וּמֵאִיר הָרוּחַ־חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה בְּשֶׁפַע גָּדוֹל וְאָז הָאֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת סְעֻדַּת פּוּרִים, וְכַנַּ"ל: