ד

וְעַל־כֵּן עִקַּר הַדַּיָּנִים הֵם מֻמְחִין וּסְמוּכִין בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה הוּא בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. כִּי שָׁם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל עִקַּר הָאֱמֶת, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַתְּפִלָּה, בְּחִינַת "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה" הַנַּ"ל - שֶׁמֵּאִיר וּמַצִּיל מִן מֵימֵי הַמַּבּוּל שֶׁהֵם הַחֹשֶׁךְ הַמְסַבֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִיא "אֶרֶץ לֹא גֻּשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם" (יְחֶזְקֵאל כב, כד), כִּי בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה הַמַּבּוּל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (זְבָחִים קיג.), כִּי שָׁם עִקַּר הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת 'יַעֲקֹב', כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל בַּמַּאֲמָר "וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ" (סִימָן מ"ז), עַיֵּן שָׁם: