י

וְכֵן אַבְרָהָם אָמַר (בְּרֵאשִׁית טו, ח): "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה", כִּי רָאָה שֶׁרָחוֹק מְאֹד לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁתִּהְיֶה בְּיָדֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, וּצְרִיכִין לְהַמְתִּין עַל זֶה הַרְבֵּה, עַל־כֵּן רָצָה לֵידַע בִּשְׁלֵמוּת אֵיךְ תִּתְקַיֵּם אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אֶצְלֵנוּ, שֶׁשָּׁם כָּל הַמְשָׁכַת הַדַּעַת הַנַּ"ל. וְתֵכֶף גִּלָּה לוֹ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ כָּל הַגָּלֻיּוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שְׁמוֹת רַבָּה נא, ז), וּגְמַר הַגְּאֻלָּה מְרֻמָּז שָׁם בְּרֶמֶז וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בְּרֵאשִׁית רַבָּה מד, יט) עַל פָּסוּק (שָׁם טו, יד): "וְגַם אֶת הַגּוֹי" וְכוּ', כִּי אַבְרָהָם שָׁגָה בָּזֶה בְּמַה שֶּׁשָּׁאַל "בַּמָּה אֵדַע", כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (נְדָרִים לב.), כִּי אָסוּר לִרְדֹּף לְהַשִּׂיג הַדַּעַת הַזֶּה בְּפַעַם אֶחָד, כִּי צְרִיכִין לִשְׁתֹּק בְּכָל פַּעַם וְכַנַּ"ל: