ו

וְזֶה שֶׁכָּתוּב (שִׁיר־הַשִּׁירִים ב, ז): הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה; (ח, ד): מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ - הַיְנוּ שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְהָאֻמּוֹת וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהֵם נִקְרָאִים צְבָאוֹת וְאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, שֶׁהֵם בְּחִינַת חַיּוֹת רָעוֹת הַדּוֹרְסִים וְטוֹרְפִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת חַכְמֵי הַטֶּבַע, שֶׁהֵם פְּגַם הָרָצוֹן, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁמֵּהֶם עִקַּר כֹּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע שֶׁנִּקְרָא 'אֵל אַחֵר - כְּפִירוֹת', כַּיָּדוּעַ. וְיִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים אוֹמְרִים לָהֶם שֶׁלֹּא יוֹעִיל לָהֶם שׁוּם דָּבָר שֶׁהֵם עוֹשִׂין וּמִשְׁתַּדְּלִין לְקַלְקֵל, חַס וְשָׁלוֹם, הָאַהֲבָה שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עַל־יְדֵי הַפִּתּוּיִים וַהֲסָתוֹת שֶׁמְּפַתִּין וּמְסִיתִין אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד בַּמֶּה שֶׁמְּסִיתִין אוֹתוֹ לְרַחֲקוֹ מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁכָּל זֶה לֹא יוֹעִיל לָהֶם, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁכְּבָר נִכְשְׁלוּ בָּנוּ כַּמָּה וְכַמָּה, אַף־עַל־פִּי־כֵן, אָנוּ עֲדַיִן חֲפֵצִים וּמִשְׁתּוֹקְקִים לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּחֵפֶץ וְרָצוֹן וּתְשׁוּקָה גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד.

וְזֶהוּ מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ - כִּי לֹא יוֹעִיל לָכֶם מַה שֶּׁאַתֶּם עוֹסְקִים לַעֲשׂוֹת שִׂנְאָה וְקִלְקוּל, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם, כִּי לֹא יוֹעִיל כְּלוּם, מֵאַחַר שֶׁלְּעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לְבַטֵּל הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה, כִּי בְּוַדַּאי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּפִי מַה שֶּׁהוּא עֲדַיִן, הוּא חָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק לָשׁוּב לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ. וּמֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לָהֶם רָצוֹן וְכִסּוּפִין אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי לֹא יוּכְלוּ לְהַרְחִיק יִשְׂרָאֵל מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם, כִּי סוֹף כָּל סוֹף יָשׁוּבוּ כֻּלָּם אֵלָיו, מֵאַחַר שֶׁלְּעוֹלָם הָרָצוֹן חָזָק לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כַּנַּ"ל:

[כִּי הָרָצוֹן הוּא נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת 'רַעֲוָא דְּרַעֲוִין', שֶׁהוּא בְּחִינַת 'עַתִּיקָא קַדִּישָׁא', שֶׁשָּׁם אֵין מַגִּיעַ שׁוּם פְּגָם כַּיָּדוּעַ (זֹהַר יִתְרוֹ פח: נָשֹׂא קלז:), שֶׁשָּׁם נֶאֱמַר (אִיּוֹב לה, ו): "אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ" וְכוּ', כַּיָּדוּעַ (עַיֵּן עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ ב, ג). וְעַל־כֵּן כְּנֶגֶד הָרָצוֹן אֵין יָכוֹל לְקַלְקֵל שׁוּם פְּגָם וָחֵטְא, כִּי הָרָצוֹן מִתְגַּבֵּר עַל הַכֹּל, כִּי שָׁם אֵין מַגִּיעַ שׁוּם פְּגָם, וְהָבֵן].

כִּי בְּחִינַת רָצוֹן שֶׁהוּא נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת 'רַעֲוָא דְּרַעֲוִין', זֶה בְּחִינַת אוֹר הָאֵין־סוֹף, וְעַל־כֵּן בְּחִינַת הָרָצוֹן אִי אֶפְשָׁר לְקַלְקֵל בְּשׁוּם אֹפֶן, כִּי אוֹר הָרָצוֹן הוּא בְּחִינַת אוֹר אֵין־סוֹף, שֶׁאֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם, כִּי אֵין לוֹ סוֹף וְתַכְלִית, כִּי אַחַר כָּל הַקִּלְקוּלִים חַס וְשָׁלוֹם, סוֹף כָּל סוֹף אָנוּ מִשְׁתּוֹקְקִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּרָצוֹן חָזָק, כִּי אוֹר הָרָצוֹן הוּא בְּחִינַת אוֹר אֵין־סוֹף שֶׁאֵין לוֹ סוֹף, כַּנַּ"ל: