כא

וְזֶהוּ (מְלָכִים־ב יג, יד): "וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ". כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא, כִּי מֵחֲמַת שֶׁדָּחָה אֶת גֵּחֲזִי וְאֶת הַתִּינוֹקוֹת, שֶׁבָּא הָעִקָּר עַל־יְדֵי רִבּוּי קִלְקוּלָם שֶׁל גֵּחֲזִי וְתִינוֹקוֹת שֶׁלֹּא בִּקְּשׁוּ אַחַר קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק אֱלִישָׁע כָּרָאוּי, עַד שֶׁגָּרְמוּ שְׁגִיאָה גַּם אֵלָיו בְּעַצְמוֹ כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא "חָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ", כִּי רַק מִצַּד זֶה נִקְרָא הִסְתַּלְּקוּת אֱלִישָׁע בְּשֵׁם מִיתָה וְכַנַּ"ל, אֲבָל אֱלִישָׁע בְּעַצְמוֹ בְּוַדַּאי חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם כַּנַּ"ל, כִּי הֲלֹא אֲפִלּוּ מֵת גָּמוּר שֶׁנִּקְבַּר אֶצְלוֹ וְנָגַע בְּעַצְמוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים - חַי וְקָם עַל רַגְלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מְלָכִים־ב יג, כא): "וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ" וְכוּ'. הֲרֵי שֶׁאֱלִישָׁע יָכוֹל לְהַחֲיוֹת מֵתִים מַמָּשׁ עַל־יְדֵי נְגִיעָה בְּעַצְמוֹתָיו, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ לֹא מֵת, חַס וְשָׁלוֹם, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַחֲיוֹת בְּנֵי אָדָם הַחַיִּים עֲדַיִן לְהַחֲיוֹתָם בְּהַשְׁאָרַת תּוֹרָתוֹ וְרוּחַ קָדְשׁוֹ, רַק שֶׁצְּרִיכִים לְבַקְּשׁוֹ מְאֹד, וְכַנַּ"ל: