ז

וַאֲפִלּוּ הָרַב הָאֱמֶת בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה, עַד שֶׁיּוּכַל לִמְצֹא וּלְהַשִּׂיג קְדֻשַּׁת הָרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ שֶׁל רַבּוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁיִּמְצָא אֶת עַצְמוֹ, עַד שֶׁיֵּדַע אֵיךְ לְדַבֵּר וּלְיַעֵץ וּלְהַנְהִיג אֶת עַם עָנִי וְדַל הַחוֹסִים בּוֹ, כִּי לְבַעַל־בְּחִירָה קָשֶׁה מְאֹד מְאֹד לַעֲזֹר, כִּי אִם בְּחַסְדֵי ה' הַנִּפְלָאִים מְאֹד מְאֹד - שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת אֲבוֹת הָעוֹלָם שׁוֹכְנֵי הֶעָפָר בְּכָל יוֹם וְכוּ', אֲבָל צְרִיכִין לָזֶה עַל כָּל פָּנִים אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא. וְעַל־כֵּן זֶה הָעֵסֶק לַעֲסֹק עִם בְּנֵי אָדָם לְקָרְבָם אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ עָמֹק מְאֹד מְאֹד, עָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ, וּצְרִיכִין לָזֶה חִפּוּשׂ וּבַקָּשָׁה הַרְבֵּה הֵן מֵהָרַב, הֵן מֵהֶחָבֵר, הֵן מֵהַתַּלְמִיד, וְאָז "אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לְךָ" (דִּבְרֵי־הַיָּמִים־א כח, ט):