יא

וְזֶהוּ (דְּבָרִים יט, טו): "לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ, לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת" וְכוּ'. הַיְנוּ מֵאַחַר שֶׁשָּׁלַט וְנֶאֱחַז זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁמִּשָּׁם כָּל עָוֹן וְכָל חַטָּאת, וּצְרִיכִין לְבָרֵר הָאֱמֶת מִשָּׁם, עַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר עַל־יְדֵי עֵד אֶחָד, כִּי אֵין בּוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד נֶגֶד הַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת שֶׁלֹּא לַחֲלֹק הָאוֹר, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר הָאוֹר לְמַעְלָה וְהֵם יִשְׁלְטוּ לְמַטָּה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר סִטְרָא דְּמוֹתָא שֶׁמַּפְרֶדֶת בֵּין הַחִיּוּת וּבֵין הַגּוּף, בְּחִינַת (רוּת א, יז): "כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד", שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת 'שָׁארֵי בְּחִבּוּרָא וְסַיֵּם בְּפֵרוּדָא', וְעַל־כֵּן מֵאַחַר שֶׁכְּבָר שָׁלַט כָּאן הַסִּטְרָא־אָחֳרָא בְּחִינַת הַנָּחָשׁ שֶׁמִּשָּׁם הַשֶּׁקֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת כָּל עָוֹן וְכָל חַטָּאת, עַל־כֵּן אֵין כֹּחַ בְּאֶחָד לַעֲמֹד נֶגְדָּהּ, כִּי אֵין בּוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּהּ וּלְחַלֵּק הָאוֹר לְמֵאוֹת, מֵאַחַר שֶׁהוּא אֶחָד לְבַד, רַק עַל־פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר, כִּי "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד" וְכוּ' (קֹהֶלֶת ד, ט), כִּי שְׁנַיִם מֵחֲמַת שֶׁנִּשְׁמוֹתָם חֲלוּקוֹת לְמַטָּה, עַל־כֵּן יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ יוֹתֵר לְחַלֵּק הָאוֹר מֵאֲלָפִים לְמֵאוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת הָאֱמֶת בְּחִינַת עֵדוּת אֱמֶת, וְכַנַּ"ל: