ז

וְעַתָּה מוּבָן הֵיטֵב מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (תַּנְחוּמָא בְּהַר א), שֶׁכָּל גָּלוּת בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה הָיָה עַל שִׁבְעִים שְׁנוֹת הַשְּׁמִטָּה שֶׁבִּטְּלוּ, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ מִפָּסוּק (וַיִּקְרָא כו, לד): "אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ" וְכוּ', כִּי עִקַּר כָּל הַגָּלֻיּוֹת נִמְשָׁכִין עַל־יְדֵי שֶׁמִּתְגַּבְּרִין הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת בְּרִבּוּי שִׁנּוּי דֵּעוֹת וּמַחֲלֹקֶת, עַד שֶׁאֵינָם נִכְלָלִים בְּאַחְדוּת הַפָּשׁוּט, שֶׁאָז שׁוֹלְטִין הַשִּׁבְעִים עַכּוּ"ם, שֶׁהֵם עִקַּר הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת כַּנַּ"ל, וּמִתְגַּבְּרִין עַל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ, שֶׁכְּלוּלִים בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ שֶׁל בֵּית יַעֲקֹב, שֶׁכָּל עֲבוֹדָתָם בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת הוּא לִכְלֹל בְּאַחְדוּת הַפָּשׁוּט, שֶׁזֶּה עִקַּר תַּכְלִית הָעֲבוֹדָה, כִּי זֶה יָקָר מְאֹד אֵצֶל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְכַנַּ"ל. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁפָּגְמוּ בְּמִצְוַת שְׁמִטָּה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְבַּטְּלִין הַשִּׁנּוּי דֵּעוֹת וְכוּ' וְכַנַּ"ל, עַל־כֵּן עַל־יְדֵי פְּגַם עֲבֵרָה זֹאת דַּיְקָא הָיְתָה הַגָּלוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשִּׁנּוּי דֵּעוֹת וּמַחֲלֹקֶת, כַּנַּ"ל: