ו

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שַׁבָּת י:): הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ'. וְלָמְדוּ מִשַּׁבָּת שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמֹשֶׁה: מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִתְּנָהּ לְיִשְׂרָאֵל, לֵךְ וְהוֹדִיעֵם וְכוּ'. כִּי צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ מִקֹּדֶם לַחֲבֵרוֹ שֶׁרוֹצֶה לִתֵּן לוֹ מַתָּנָה כְּדֵי שֶׁיָּכִין אֶת עַצְמוֹ לְקַבֵּל הַמַּתָּנָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתְגַּבֵּר אֶת עַצְמוֹ לְקַבֵּל הַמַּתָּנָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ עַל־יְדֵי־זֶה לְבָרֵר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּהַחֵפֶץ שֶׁל הַמַּתָּנָה, כִּי מֵחֲמַת שֶׁבְּמַתָּנָה קָשֶׁה לְבָרֵר כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן צָרִיךְ הֲכָנָה מִקֹּדֶם, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ: