ט

וְזֶה בְּחִינַת (חֹשֶׁן־מִשְׁפָּט, סִימָן שסו, סְעִיף ב): 'גָּזַל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי גָּזַל? יַעֲשֶׂה מֵהֶן צָרְכֵי רַבִּים'. כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת מִי גָּזַל, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא חָפֵץ לְתַקֵּן חֶטְאוֹ, עַל־כֵּן נָתְנוּ לוֹ חֲכָמֵינוּ זַ"ל עֵצָה - לַעֲשׂוֹת צָרְכֵי רַבִּים, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה צָרְכֵי רַבִּים, שֶׁהֵם נִכְלָלִים יַחַד בְּתוֹךְ בְּחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה, מֵאַחַר שֶׁהֵם רַבִּים, וְכַנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְתַקֵּן חֶטְאוֹ, כִּי בִּכְלָלָם יִהְיֶה אֶפְשָׁר לוֹ לִכְלֹל עִמָּהֶם גַּם כֵּן שָׁם, וְעַל־יְדֵי־זֶה יְתַקֵּן חֵטְא הַגְּזֵלָה שֶׁלּוֹ לְהַמְתִּיק הַצִּמְצוּם עַל־יְדֵי הָרַבִּים שֶׁנִּכְלָלִין בְּתוֹךְ אֶבֶן שְׁתִיָּה, כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה הוּא מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, אֲבָל כְּשֶׁיּוֹדֵעַ - אֵין לוֹ תַּקָּנָה כִּי אִם עַל־יְדֵי "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה" וְכוּ' וְכַנַּ"ל: