וְזֶהוּ (דְּבָרִים לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ - בְּחִינַת תְּמִימוּת. וְזֶהוּ: כִּי כָּל דְּרָכָיו מ ִשְׁפָּט. כִּי תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט עַל־יְדֵי בְּחִינַת תְּמִימוּת, כִּי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מִתְנַהֵג, כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם מִתְנַהֵג, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים יח, כו): "עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם" שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל וְכוּ'. וּלְהֵפֶךְ, מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת - עָלָיו נֶאֱמַר מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם תֵּכֶף אַחַר מִקְרָא זֶה - שִׁחֵת לוֹ לֹא - שֶׁשִּׁחֵת וְקִלְקֵל וְהָפַךְ מִ'לֹּא' בְּאָלֶ"ף, לְ'לוֹ' בְּוָא"ו. כִּי מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב" הָפַךְ עַל עַצְמוֹ הַגַּלְגַּל, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר "כִּי לוֹ נַחַשׁ", שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת 'מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה', וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ: בָּנָיו מוּמָם. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'בָּנָיו הָיוּ, וְהַשְׁחָתָה שֶׁהִשְׁחִיתוּ הוּא מוּמָם', הַיְנוּ כִּי זֶה שֶׁהוֹלֵךְ בִּתְמִימוּת - הוּא עִקַּר הַבֵּן הֶחָבִיב לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, כַּמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל.
וְזֶה שֶׁצּוֹעֵק עַל הַהוֹפְכִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר, וְאֵינָם מַאֲמִינִים כָּרָאוּי בִּשְׁלֵמוּת בְּצִדְקַת הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְהוֹלְכִים אַחַר נִחוּשִׁים וּסְבָרוֹת רַבּוֹת, 'בָּנָיו הָיוּ', כִּי אִם הָיוּ הוֹלְכִים בִּתְמִימוּת - הָיוּ נִקְרָאִים בָּנִים לַמָּקוֹם. וְהַשְׁחָתָה שֶׁהִשְׁחִיתוּ הַ לֹּא נַחַשׁ עַד שֶׁנִּתְהַפֵּךְ לְ לוֹ נַחַשׁ, 'הוּא מוּמָם', כִּי הֵפֶךְ תְּמִימוּת הוּא בַּעַל מוּם, כִּי תְּמִימוּת לְשׁוֹן שְׁלֵמוּת וְהַמּוּם הוּא חִסָּרוֹן. וְזֶהוּ דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל - בְּחִינַת "עִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" הֵפֶךְ "עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם", שֶׁאָז נִקְרָא בֵּן וְתָמִים בִּשְׁלֵמוּת בְּלִי מוּם, וְכַנַּ"ל: