א

רִקּוּדִין שֶׁל מִצְוָה כְּגוֹן שֶׁשּׁוֹתֶה יַיִן בְּשַׁבָּת וְיוֹם־טוֹב, אוֹ בַּחֲתֻנָּה שֶׁל מִצְוָה אוֹ בִּשְׁאָרֵי סְעֻדּוֹת מִצְוָה, וְשׁוֹתֶה בְּמִדָּה, וְכַוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם לִזְכּוֹת לְשִׂמְחַת יִשְׂרָאֵל לִשְׂמֹחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְכוּ', וְנִתְעוֹרֵר לְשִׂמְחָה עַל־יְדֵי־זֶה עַד שֶׁנִּמְשָׁךְ הַשִּׂמְחָה לְתוֹךְ הָרַגְלִין, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּרַקֵּד מֵחֲמַת שִׂמְחָה, עַל־יְדֵי־זֶה מְגָרֵשׁ הַחִיצוֹנִים הַנֶּאֱחָזִין בָּרַגְלִין וּמַמְתִּיק וּמְבַטֵּל כָּל הַדִּינִים, וְזוֹכֶה לְקַבֵּל כָּל הַבְּרָכוֹת. וְהַהִתְלַהֲבוּת הַזֹּאת שֶׁל הָרִקּוּדִין הוּא: "אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'". אֲבָל מִי שֶׁמְּרַקֵּד בְּהִתְלַהֲבוּת הַיֵּצֶר, הִיא בְּחִינַת: "אֵשׁ זָרָה" (וַיִּקְרָא י, יא), וְהַיַּיִן שֶׁשָּׁתָה הוּא בְּחִינַת יַיִן הַמְשַׁכֵּר, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים חַס וְשָׁלוֹם: