ו

וְעַל־יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית זוֹכִין לְקוֹל, וּמִבְּחִינַת קוֹל זוֹכִין לְשָׁלוֹם בִּבְחִינַת: "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" (שִׁיר הַשִּׁירִים א, א) לַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. וּבִשְׁבִיל זֶה תֵּכֶף אַחַר קוֹל רִנָּה שֶׁל שִׁירַת הַיָּם זָכוּ לְשַׁבָּת שָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיָּבֹאוּ מָרָתָה" (שְׁמוֹת טו, כג), וְשַׁבָּת בְּמָרָה נִצְטַוּוּ (סַנְהֶדְרִין נו ע"ב), וְזֶהוּ: "וַ'תַּעַן לָ'הֶם מִ'רְיָם שִׁ'ירוּ לַה'" (שְׁמוֹת טו, כא), רָאשֵׁי־תֵּבוֹת שָׁלוֹם, שֶׁעַל־יְדֵי שִׁירָה זָכוּ לְשָׁלוֹם (עַיֵּן זֹהַר־הַקָּדוֹשׁ חֵלֶק ג' קע"ו:):