יב

וּבֶאֱמֶת יֵשׁ עוֹד תִּקּוּן לְתַאֲוַת מָמוֹן, הַיְנוּ שֶׁיִּסְתַּכֵּל לַשֹּׁרֶשׁ שֶׁמִּשָּׁם בָּא כָּל הַמָּמוֹן וְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת, וְעַל־יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת לְשָׁם יִתְבַּטֵּל תַּאֲוָתוֹ. כִּי שָׁם בְּשָׁרְשָׁהּ הַשֶּׁפַע הִיא כֻּלָּהּ אוֹר צַח וּמְצֻחְצָח וְתַעֲנוּג רוּחָנִי, וְאֵין מִתְאַוֶּה אֶלָּא לְמַטָּה. וּמִי הוּא הַפֶּתִי יָסוּר הֵנָּה לְהַשְׁלִיךְ תַּעֲנוּג רוּחָנִי וְלִקַּח תַּעֲנוּג עָב. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְזֹאת הַהִסְתַּכְּלוּת אֶלָּא עַד שֶׁיְּתַקֵּן בְּרִיתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ" (אִיּוֹב יט, כו), שֶׁבַּתְּחִלָּה צָרִיךְ לְתַקֵּן בְּשַׂר קֹדֶשׁ, וְאָז יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בָּאֱלֹקוּת. וּבִשְׁבִיל זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן, הוּא עַל־יְדֵי בְּרִית, וּכְשֶׁמְּתַקֵּן בְּרִיתוֹ אִי אֶפְשָׁר לִפֹּל לְתַאֲוַת מָמוֹן: