יב

וּצְרִיכִין אָנוּ לְקַבֵּל תּוֹכָחָה מֵהַצַּדִּיקִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁמְּבַזִּין אוֹתָנוּ לִפְעָמִים. כִּי צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אוֹתָם לְכַף זְכוּת, כִּי אֵין אָדָם נִתְפָּס עַל צַעֲרוֹ (בָּבָא בַּתְרָא טז), כִּי סוֹבְלִים צַעַר גָּדוֹל מֵאִתָּנוּ, כִּי כָּל הָעֲסָקִים וְהַשִּׂיחוֹת חֻלִּין שֶׁלָּנוּ הוּא בְּוַדַּאי רָעָה אֶצְלָם, אַךְ אֲפִלּוּ גַּם טוֹבָתֵנוּ הַיְנוּ הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּעֶרְכֵּנוּ טוֹב, [אָמַר הַמַּעֲתִּיק: כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הוֹשֵׁעַ יד, ג): "וְקַח טוֹב". פֵּרוּשׁ רַשִׁ׳׳י: וְקִבֵּל הוֹדָיָה מֵאִתָּנוּ שֶׁנֶּאֱמַר טוֹב לְהוֹדוֹת לָהּ'. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זָ״ל, בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא פָּרָשַׁת קֹרַח, וְגַם בְּמִדְרַשׁ רַבָּה שָׁם: טוֹב בְּגִימַטְרִיָּא י״ז. וּתְפִלָּה י״ט בְּרָכוֹת וְהוֹצֵא מֵהֵן בִּרְכַּת הַמִּינִים, שֶׁתִּקְּנוּ בְּיַבְנֶה וְ"אֶת צֶמַח דָּוִד" שֶׁתִּקְּנוּ ע״שׁ "בְּחָנֵנִי יְהֹוָה וְנַסֵּנִי" (תְּהִלִּים כו, ב) וְכוּ']. הִיא גַּם כֵּן רָעָה אֶצְלָם, כִּי תְּפִלָּתֵנוּ מְבַלְבֶּלֶת אוֹתָם מְאֹד, כִּי הִיא מְעֻרְבֶּבֶת בְּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּבִלְבּוּלִים הַרְבֵּה. וְהַתְּפִלּוֹת הָאֵלּוּ עִם כָּל הָעִרְבּוּבִים בָּאִים אֶל הַצַּדִּיקִים לְהַעֲלוֹתָם, וְעַל־כֵּן מוֹכִיחִין אוֹתָנוּ לִפְעָמִים בְּדֶרֶךְ בִּזָּיוֹן, אֲבָל צְרִיכִים אָנוּ לְקַבֵּל תּוֹכַחְתָּם כַּנַּ"ל: