תְּפִלָּה לְתוֹרָה רפא

(*מז) רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנוּ לַעֲסֹק הַרְבֵּה בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְאֶזְכֶּה לִלְמוֹד בִּסְפָרִים הַרְבֵּה שֶׁנִּתְחַבְּרוּ עַל־יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים, וְתִתֵּן לִי חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת, עַד אֲשֶׁר שֶׁבְּכָל סֵפֶר וְסֵפֶר שֶׁאֶהֱיֶה מְעַיֵּן וְלוֹמֵד בּוֹ, אֶזְכֶּה לְהָבִין הֵיטֵב כַּוָּנַת הַמְּחַבֵּר בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְלֹא אֶשְׁגֶּה בְּכַוָּנָתוֹ וְלֹא אֲפָרֵשׁ בּוֹ פֵּרוּשׁ זָר חַס וְשָׁלוֹם, וּתְזַכֵּנוּ שֶׁאַחַר שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲמוֹד עַל כַּוָּנַת דְּבַר הַסֵּפֶר לַאֲמִתּוֹ, אֶזְכֶּה לְעַיֵּן עוֹד וּלְהִסְתַּכֵּל הֵיטֵב עַל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁבּוֹ, עַד שֶׁעַל־יְדֵי זֶה יַתְחִילוּ הָאוֹתִיּוֹת לְהָאִיר וּלְהִצְטָרֵף בִּבְחִינַת: אוֹתִיּוֹת בּוֹלְטוֹת וּמִצְטָרְפוֹת. עַד שֶׁאֶזְכֶּה לִרְאוֹת עַל־יְדֵי זֶה בְּהַסֵּפֶר חֲדָשׁוֹת וְנִפְלָאוֹת וְצֵרוּפִים חֲדָשִׁים מַה שֶׁבַּעַל הַמְּחַבֵּר בְּעַצְמוֹ לֹא כִוֵּן לָזֶה כְּלָל, וִיקֻיָּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: