ג

וְתִקּוּן הַדִּבּוּר שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת פֶּה, זֶה בְּחִינַת בְּגָדִים לְבָנִים (קֹהֶלֶת ט, ח), שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הַבְּגָדִים שֶׁלֹּא יְבַזֶּה אוֹתָם, רַק לְשָׁמְרָן כָּרָאוּי מִכְּתָמִים וְלִכְלוּךְ. כִּי הַבְּגָדִים הֵם בְּחִינַת מַלְכוּת בְּחִינַת מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, כִּי 'רַבִּי יוֹחָנָן קָרָא לְמָאנֵהּ מְכַבְּדוּתָא' (שַׁבָּת קי"ג). וְהַמְבַזֶּה אוֹתָם נִמְצָא שֶׁהוּא כְּמוֹרֵד בַּמַּלְכוּת, וְאָז דִּינָא דְּמַלְכוּתָא דָּן אוֹתוֹ. וְכָל מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל יוֹתֵר צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת הַבְּגָדִים בְּיוֹתֵר, כִּי מְדַקְדְּקִין עִמּוֹ יוֹתֵר. וְעַל־כֵּן תַּלְמִיד־חָכָם שֶׁנִּמְצָא רְבָב עַל בְּגָדָיו חַיָּב מִיתָה רַחֲמָנָא לִצְלָן (שַׁבָּת קי"ז):