א

דַּע, שֶׁיֵּשׁ שְׁבִילֵי הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לַהִתְבּוֹנְנוּת הַזֹּאת כִּי אִם עַל־יְדֵי עֲשִׁירוּת גָּדוֹל מְאֹד. וּבְנֵי יִשָּׂשׂכָר שֶׁהָיָה לָהֶם הִתְבּוֹנְנוּת הַזֹּאת, בִּבְחִינַת: "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה" (דִּבְרֵי־הַיָּמִים־א יב, לג), לֹא זָכוּ לָזֶה כִּי אִם עַל־יְדֵי עֲשִׁירוּת, בְּחִינַת: "יִשָּׂשׂכָר חֲמוֹר גָּרֶם" (בְּרֵאשִׁית מט, יד), וְתַרְגּוּמוֹ: 'עַתִּיר בְּנִכְסִין'. וְעַל־כֵּן כָּל הַנְּבִיאִים הָיוּ עֲשִׁירִים כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְכֵן עוֹד כַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים מְאֹד שֶׁהָיוּ עֲשִׁירִים גְּדוֹלִים מְאֹד, בִּפְרָט אוֹתָם שֶׁעָבַר דֶּרֶךְ יָדָם הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהֵבִיא הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, וְכֵן רַבִּי שֶׁסִּדֵּר וְחָתַם אֶת הַמִּשְׁנָיוֹת, וְכֵן רַב אַשִׁי שֶׁסִּדֵּר וְחָתַם אֶת הַתַּלְמוּד, שֶׁכֻּלָּם הָיוּ עֲשִׁירִים גְּדוֹלִים מְאֹד כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי צְרִיכִין עֲשִׁירוּת גָּדוֹל לַהִתְבּוֹנְנוּת הַזֹּאת כַּנַּ"ל: