טו

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָקַח אוֹתָנוּ לְעַם קָדוֹשׁ גּוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי (דְּבָרִים ד, לד), שֶׁקִּטְרֵג מִדַּת־הַדִּין הַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְהַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה בִּשְׁעַת קְרִיעַת יַם סוּף, (שְׁמוֹת רַבָּה פָּרָשָׁה כ"א). נִמְצָא שֶׁזֶּה הַדָּבָר כְּמוֹ סְגֻלָּה שֶׁעוֹשִׂין לִרְפוּאָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע, לְמַעְלָה מִשֵּׂכֶל אֱנוֹשִׁי. וְזֶה בְּחִינַת מַקִּיפִין הַנַּ"ל שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ מְבִינִים הַשֵּׂכֶל הַזֶּה, שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה מְסֻגָּל לִרְפוּאָה. וּמִי שֶׁזָּכָה לְמַקִּיפִים אֵלּוּ לְהוֹלִידָם וּלְהַכְנִיסָם בִּפְנִים נִמְצָא שֶׁמֵּבִין אֶת הַסְּגֻלָּה בְּוַדַּאי הַיֹּשֶׁר מְחַיֵּב שֶׁיְּגַלֶּה וְיַכְנִיס זֹאת הַהֲבָנָה שֶׁל הַסְּגֻלָּה לְעַם סְגֻלָּה, וּלְהֵיטִיב מִטּוּבוֹ לַאֲחֵרִים. וְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ יֵשׁ לוֹ פְּנִימִי וּמַקִּיף וּמַה שֶּׁחֲנָנוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּכְנִיס הַמַּקִּיף לִפְנִים וּלְהָבִין וּלְחַדֵּשׁ אֵיזֶה דָּבָר יֵיטִיב מִטּוּבוֹ לַאֲחֵרִים: