יט

וְגַם בֵּין יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל בֵּין כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע. כִּי כָּל אֶחָד יַשִּׂיג לְפִי עֲבוֹדָתוֹ וִיגִיעָתוֹ וְטִרְחָתוֹ וּמְרִירוּת אֲשֶׁר סָבַל בְּזֶה הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁיִּזְדַּכְּכוּ הַכֹּל, וַאֲפִלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, לֹא יִהְיוּ כֻּלָּם שָׁוִים וְיִהְיֶה הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל בֵּינָם לְבֵינֵינוּ כַּנַּ"ל, וְכֵן בֵּין יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל. כִּי מַה שֶּׁיִּהְיֶה מַקִּיף לָזֶה יִהְיֶה פְּנִימִי לָזֶה וְכַנַּ"ל כָּל צַדִּיק נִכְוֶה וְכוּ' (עַיֵּן שָׁם אוֹת ט), שֶׁיִּהְיֶה נִכְוֶה מֵהַמַּקִּיף שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְשִׂים לִבְּךָ הֵיטֵב לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁתִּרְאֶה לְהָכִין עַצְמְךָ חַיִּים לָנֶצַח, וְאִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָךְ (מִשְׁלֵי ט, יב):