כט

הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה הוּא נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין שֶׁהוּא בְּחִינַת עַתִּיקָא קַדִּישָׁא שֶׁלְּשָׁם אֵין מַגִּיעַ שׁוּם פְּגָם כַּיָּדוּעַ שֶׁשָּׁם נֶאֱמַר אִם חָטָּאתָ מַה תִּפְעַל לוֹ וְכוּ' כַּיָּדוּעַ. וְעַל־כֵּן כְּנֶגֶד הָרָצוֹן אֵין יָכוֹל לְקַלְקֵל שׁוּם פְּגָם וְחֵטְא כִּי הָרָצוֹן מִתְגַּבֵּר עַל הַכֹּל מֵאַחַר שֶׁנִּמְשָׁךְ בְּשָׁרְשׁוֹ מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן מְאֹד שֶׁלְּשָׁם אֵין מַגִּיעַ שׁוּם פְּגָם. וְגַם כִּי בְּחִינַת הָרָצוֹן שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין זֶה בְּחִינַת אוֹר הָאֵין סוֹף. וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְקַלְקְלוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן כִּי הוּא בְּחִינַת אוֹר אֵין סוֹף שֶׁאֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם כִּי אֵין לוֹ סוֹף וְתַכְלִית כִּי אַחַר כָּל הַקִּלְקוּלִים חַס־וְשָׁלוֹם סוֹף כָּל סוֹף אָנוּ מִשְׁתּוֹקְקִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּרָצוֹן חָזָק. כִּי אוֹר הָרָצוֹן הוּא בְּחִינַת אוֹר שֶׁאֵין לוֹ סוֹף (שם אות ו).