כתבי אנ״ש

"טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה", כי התגלות תורתם הוא ממקום עליון וגבוה מאוד מבחינת התגלות התורה שיתגלה לעתיד, בחינת אורייתא דעתיקא סתימאה וכו' כמבואר במאמר זה רק העיקר להתגבר ברצונות חזקים לעבודת ה' ולהשתדל בתיקון נפשו כל מה שיוכל, כי נפש הוא בחינת רצון כמבואר במאמר זה הנ"ל, אז גדול כח הצדיק וחידושי תורתו כל כך, עד שגם לאחר הסתלקותו יש לו כח לחדש את נפשו לטובה וממילא מובן כי בנקל יותר להמשיך כח התיקונים הנ"ל לאותם הבאים ומתקבצים יחד על ראש השנה הקדוש ומשתטחים בערב ראש השנה על קברו הקדוש ומרבים שם בתחנונים ורצונות וכיסופין חזקים מאוד להשם יתברך ולעבודתו הקדושה, ומשתדלים בזה להמשיך עליהם הארת וכח וזכות הצדיק הקדוש הזה, שעסק בחיים חיותו בתיקון נפשות ישראל ולהעלותם בבחינת עיבור ולחדש נפשותם שם לטובה, ולהמשיך על ידי זה התגלות התורה ובוודאי גם עכשיו עוסק בתיקון נפשות הבאים להתפלל על מקום ציונו הקדוש, ונשענים בזכותו הקדוש, אזי בוודאי גם עכשיו נתחדש נפשם לטובה, וכמעט שזה נראה בחוש מענין האהבה והתעוררות חדש שנתוסף אז בין החברים, בבחינת ורמיא לה גלא קלא לחברתה המבואר במאמר זה ומסתמא נעשה ברוחניות גם התיקון של המשכת התורה לכל אחד לפי בחינתו, ואי אפשר לבאר כל כך בדברים רוחניים כאלה רק כל חד כפום מה דמשער בלביה, יבין וישכיל כל זה ויותר מזה מדעתו: פרפראות לחכמה תורה יג. אות יג.

וענין מה שצריכין לכבד יראי ה' בלב שלם, וזה בחינת עליית הכבוד לשרשו היינו ליראה, וכשמחזיר הכבוד לשרשו היינו ליראה אז נשלם פגמי היראה ואז זוכה לשלום בעצמיו, היינו שהגוף מבטל כל רצונותיו נגד רצון הנפש ועל ידי זה זוכה לתפלה, ועל ידי זה נמשך שלום הכללי שלום בכל העולמות לקרב העולמות לשלימותן: פרפראות לחכמה, תורה יד.

וכל הבחינות הנ"ל עובר על האדם המתחיל לעסוק בעבודת ה' כפי המבואר במאמר זה הנ"ל, כי כל ההתחלות קשות וצריך לצעוק כמה קלין וכו', וזה בא מחמת התגברות בחינת מצח הנחש וחכמת הטבע נגד הרצון דקדושה, עד שמעכרין ומבלבלין ומקלקלין מחשבותיו של אדם ורצונותיו, שהם בחינת מרוצת הדמים שבנפש כי כמו שהדמים הולכים ומסבבין את הגוף וכמבואר בפנים, כן המחשבות והרצונות הולכים ומסבבים כסדר בהנפש, וכשהם זכים ונקיים בלי שום עכירות אזי הולכים ומסבבין כסדר, ואז תמיד כל מחשבותיו ורצונותיו דבוקים בהשם יתברך, ונכסף ומשתוקק תמיד בכל לבבו ובכל נפשו וברצון חזק מאד להתקרב אליו יתברך שזהו עיקר שלימות העבודה כנ"ל אבל מחמת התגברות מצח הנחש על ידי שיונק מנפילת הימים והדעת שבא על ידי טרדת המלאכה והעסק בשביל ממון ופרנסה, על ידי זה נתעכרין מחשבותיו ורצונותיו של האדם, ומזה בא מה שקשה לו מאד להתחיל איזה עבודה מעבודת ה', בפרט התחלת הצדקה קשה וכבד מאד... ועל כן כשזוכה לשבר את האכזריות ולהפכו לרחמנות ולהתחיל בעבודת הצדקה, זה בחינת פתיחת פי המכה, כי שיבר ועשה פתח לשבר את האכזריות שהוא עיקר הנגע והמכה וזה בחינת (דברים ט"ו) פתוח תפתח שעל ידי הצדקה נפתח פי המכה, ועל ידי זה ממילא נתרחבין כל הפתחים של כל ההתחלות שהתחיל בעבודת ה'...(עין שם באריכות): פרפראות לחכמה תורה ד תנינא. אות כד.

וְעַל אוֹדוֹת הַמִּכְתָּבִים הַנַּ"ל מִמּוֹרַנַ"ת שֶׁנִּשְׁלְחוּ לְר' יִצְחָק הַנַּ"ל, אָמַר פַּעַם אַחַת מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל שֶׁבִּרְצוֹנוֹתָיו וְכִסּוּפָיו הוֹצִיאָם מֵאִתּוֹ. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עִקַּר הַהִשְׁתַּדְּלוּת לְקַבְּצָם וּלְחַבְּרָם לְהַעְתִּיקָם הָיְתָה עַל־יְדֵי אָבִי זַ"ל. וּמוֹהֲרַנַ"ת לֹא צִוָּה עַל זֶה בְּפֵרוּשׁ (רַק כָּתַב וּבִקֵּשׁ קְצָת פְּעָמִים בְּמִכְתָּבָיו שֶׁיִּהְיֶה גְּנוּזִים), אֲבָל אָבִי זַ"ל עָשָׂה זֹאת מִדַּעַת עַצְמוֹ לְחַבְּרָם בְּחִבּוּר שָׁלֵם כַּנַּ"ל: כוכבי אור, אות נ.

וְהִנֵּה בְּעִנְיַן הָרֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּבָר כָּתַבְתִּי מִזֶּה קְצָת בְּמָקוֹם אַחֵר. וּבְעִנְיַן הַהַדְפָּסָה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר אֲפִלּוּ בְּעַל פֶּה. וּבְעִנְיַן הַנֵּר תָּמִיד עַיֵּן בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם אַדְמוֹ"ר זַ"ל שֶׁבִּזְכוּת הַנֵּר תָּמִיד שֶׁמַּדְלִיקִין מִשֶּׁמֶן זַיִת נִצּוֹלִין מִגְּזֵרוֹת שְׁמָד. וּמִמֵּילָא מוּבָן מִזֶּה בְּאַלְפֵי אֲלָפִים קַל וָחֹמֶר לְהַנֵּר תָּמִיד שֶׁאֵצֶל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ, כְּפִי הַמּוּבָא מִזֶּה בְּקֻנְטְרֵס הַנִּקְרָא "חָכְמָה וּבִינָה" עַיֵּן שָׁם וְתָבִין מִזֶּה לְמַה שֶּׁמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן בְּעִנְיַן קִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְהִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁעוֹסֵק בָּזֶה לְהַעֲלוֹת מִשְּׁמָד לְרָצוֹן. וּבְלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת בִּרְכַּת הַשַּׁחַר הֲלָכָה ה' מְבֹאָר מִשָּׁם שֶׁגַּם כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת בִּפְרָט הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַכֹּל כָּלוּל בְּעִנְיַן שְׁמָד הַנַּ"ל. וּמִצֵּרוּף כָּל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה בְּיַחַד הִפְלִיג מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל בִּדְבַר הַנֵּר תָּמִיד עַד אֵין שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, כֵּן שָׁמַעְתִּי בְּפֵרוּשׁ: כוכבי אור. האותות והמופתים מז.