תפלה ב:
ועזרני אבי שבשמים להתדבק כל כך בהשמחה הקדושה, עד שתהא דעתי נוחה ומישבת בכל עת, ואחשב את נפשי תמיד את גדל ועצם שטות ושגעון תאוות עולם הזה והבליו, אחרי אשר יודעים בברור בלי שום ספק שפתאם פתאם יהיו נלכדים במצודת המות, ולא יהיה מי שיוכל לפדות ולהושיע מזה. ואז יהיו מכרחים להקיא ולהחזיר כל התאות שהכניסו לגוף, ולא יהיה מהם שום יתרון ורוח כלל וכלל. ואז יהיו מכרחים להתחבר עם המלאך המות בלי שום טענה, ולהושיט לו הצואר בלי שום תרוץ, ולטעום טעם הגסיסה והמות שהוא מר ומרור מכל מיני מרירות שבעולם. ואסתכל בעיני לכל צד אולי נמצא אחד שיוכל להצילני מזה וכל אוהבי ורעי מנגד נגעי יעמדו, ולא ירצו להביט ולהסתכל כלל על זה. וכל הגוף שהלעיטו אותו בהתאות, יהיה מכרח להתבלות בעפר ובבטן התולעים ולא יהיה מקום להתחבא ולהטמן מכל זה בשום אפן. ואם אפלו אהיה מבטח בכל השמונים שנה גם הם יפרחו כהרף עין, וגם הרבה מהם כבר חלפו ועברו, וכן יעבר ויפרח גם השאר. ומכל שכן וכל שכן שגם עם זה המעט שעד שמונים שנה אינם מבטחים כלל, כי אינם מבטחים בהחיים אפלו רגע אחת, ובכל רגע ורגע מוכנים ומזמנים להיות נצודים בהמצודה הפרוסה על כל החיים. ועתה על מי בטחתי כי מרדתי, וגם מה אני רוצה להרויח, האם איני יודע שהכל הבל הבלים וגרוע מהבל אלפים פעמים, כי גם העשיר הגדול שבגדולים, והממלא כרסו בההרף עין הזה בכל התאות המדמות, גם הוא מכרח לירד להבור וללבש תכריכים ולשכב ברגליו אל הדלת, ולעטף את עצמו בהצורה הירקה ופני המות בלי שום ספק. וכל אבר ואבר יהיה מכרח להתרקב ולהתעפש ולהתאכל לשני התולעים, ולהתעכל בבטנם המזהם והמשקץ ולא יועיל לו לא כסף ולא זהב וכו'. ועתה מה יש לי לאבד ולהפסיד בעולם המבוכות הזה כשאחזק עצמי בתורתך ומצותיך.
(והנה מחמת שאדמו"ר ז"ל הזהיר מאד לשמר את הזכרון הזה בכל יום כמובא בלקוטי א' סימן נ"ד, ובלקוטי הלכות הלכות ברכת הריח וברכת הפרות הלכה ה' אות יוד, מובא שם שעקר שמירת הזכרון הוא על ידי הדבור שצריכין לדבר בזה הרבה, אולי נזכה להזכיר את עצמנו שלא יטעה אותנו ההעלמה שנתנה על זה בלב כל אחד כמובא מזה מדבריו בהלכות שחיטה הלכה ה' אות ה', שאף על פי שנדמה לכאורה שכלם יודעים מזה אבל באמת זעירין אינון שזוכים לדעת מזה עין שם. ועל כן היו רגילים אנשי שלומנו לדבר בענין זה הרבה מאד בכל מיני לשונות. ועתה מחמת שאנשי אמנה אבדו ובכל יום אנו הולכים ודלים, על כן אמרתי לרשם על כל פנים ולהעתיק ענין הזכרון הזה גם בלשון אשכנז מטעם המובא בהפתיחה עין שם).
רבונו של עולם פאר דיר איז אנטפלעקט וואס פאר א העלמה דיא האסט גיגיבין אין הארץ פון יעדער מענטשין אז כמעט מע וויסט גאר ניט צי מע וועט אמאל שטארבין, העלף מיר איך זאל עס וויסין קלאר בלי שום ספק אז מע וועט פלוצלונג מוזין ווערין א מת, סע וועט גאר קיינער ניט קענען העלפין. אין בשעת גסיסה וועט מען מוזען אויסמייקען אלע תאות, סע וועט פון זיי אקוראט אקוראט גאר ניט ארויס קומען. און מע וועט זיך מוזען באגייגינען מיט דעם מלאך המות בלי שום טענה, און מע וועט אום מוזען אוסשטרקין דעם האלדז בלי שום תרוץ, אין מע וועט מיזען פאר זיכען דעם טעם פון דער גסיסה וואס ער איז טויזנטער מאל ערגער פין ביטער אין פין שלעכט אין פין אלע מיני פאסקודנקייט אין דער וועלט, מע וועט ווארפען די אויגען אויף אלע זייטען טאמער קען איימיצער אפ ראטווען, אין אלע פרינד וועלין אויס דרייען דעם קאפ און וועלין גאר ניט וועלין קוקען. אין דער גאנצער גוף וואס מע האט איהם אנגעשטאפט מיט די תאות וועט ער מוזען איבער געפוילט ווערין אין דער ערד אין בא די ווערים אין בויך, און מע וועט זיך פון דעם אלימען ניט אויס דרייען און ניט אויס באהאלטין בשום אפן. און ווען איך זאל זיין פאר זיכערט מיט אלע אכציג יאהר, פליען זיי זיך אויך איבער כהרף עין אין אסאך פון זיי איז שוין איבער געלאפין פונקט אזוי ווי זיי זענען גאר ניט גיוועהין, און זיי וועלין זיך שוין צו מיר געוויס ניט אום קערין. און אזוי ווייס איך געוויס אז דאס איבעריגע וועט אויך איבער לויפן כצל עובר, מע וועט אזוי לאנג האנדלין ביז סע וועט ווערין אויס טעג מיט אויס נעכט מיט אויס יארין. ובפרט, ובפרט, אז אפלו מיט דעם ביסעל יאהרין ווייס איך נאך אויך נישט בא וואס איך אלט אז מע איז ניט זיכער מיט דעם לעבין אפלו איין רגע, אין בכל רגע ורגע איז מען מוכן ומזמן אויך צו ווערין א בר מינן. היינט אוף וועמיס תקיפות טרייט איך אפ פון דיר וועליכס וועל איך דא געווינען, ווייס איך דען ניט אז סע איז אין גאנצין בלאטע מיט בלאטע. דער גרעסטער גביר דער גרעסטער עולם הזה ניק מוז קריכען אין גרוב און מוז אן טואין תכריכים און מוז באקומען דעם געלין פאטרעט מיט דער געשטארבינער צורה, אין יעדער אבר וועט מוזען פאר שטינקען ווערין אין איבער גיעסין ווערין צו די ציין פון די ווערים אין נתעכל ווערין אין זייער מיסען און פאסקודנעם בויך. סע העלפט איהם ניט קיין געלט אין קיין שום זאך. היינט וואס האב איך דא וואס אן צו ווערין אין דער נארישע וועלט אין דער פעפירטער וועלט אז איך וועל מיך האלטען אין דיינע תורה ומצות.