כי זה ידוע שכל בחינה כלולה מכל הבחינות, וכלם הם בכלליות ובפרטיות ובכל דור ודור ובכל אדם ואדם וגם בעת החפוש אחר הר של זהב ומבצר של מרגליות, צריכים להזהר ולהשמר מתאות אכילה, ומכל שכן משתית היין ומלהשתקע בשנה כמובן כל זה בדבריו במקום אחר. וכל צדיק לפי בחינתו כן הוא מוצא אותה, ודוד (שחי שבעים שנה) שממנו יצא משיח (שהוא יהיה גמר התקון של מציאתה כמובא שם בהקדמה של הספורי מעשיות) על כן הוא אשר זכה למצא את מקום הר בית ה' דוקא על ידי נדוד השנה, בבחינת "נשבע" וכו'[130] "אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה'" וכו', וגם צוה והזהיר את שלמה בנו שיבנה ויתקן אותו בשלמות. ועל כן דיקא בעת שבנה שלמה את הבית שאז היה צריך להיות גמר התקון של מציאתה, אז דיקא נתגבר עליו השטן "זה לעמת זה", עד שנשא אז דיקא את בת פרעה שזה גרם חרבן הבית (כמאמר חכמינו ז"ל (ויקרא רבה פרק י"ב, ד) על פסוק "כי על אפי ועל חמתי" וכו'). (אמר המעתיק: ועל כן כשנשא את בת פרעה היה ישן שלמה עד ארבע שעות ביום כמו שאמרו חכמינו ז"ל (שם). כי אז התגבר השטן להכשילו בשנה דיקא). ועל כן גם יעקב אבינו כשהלך אחר זווגו – "ויפגע במקום" הזה, ואז אמר "מה נורא המקום הזה" (בראשית כ"ח). ואחר כך נסתכל על חרבנו ויאמר, "אין זה כי אם בית אלהים", (ועין במדרש (בראשית רבה פרק ס"ט) שתבות אלו מרמזים על הבית שיבנה לעתיד) ששם ימצא בשלמות ועליו נאמר: "מקדש ה' כוננו ידיך" שלא יחרב עוד לעולם.
[130] עין בלקוטי הלכות נדרים ושבועות הלכה ה' באות ב' שמביא שם זה הפסוק לענין המעשה הזאת שבחינת שבועה הוא מבטל השנה.