שיך למעשה הבערגיר:
גם בהמעשה הבערגיר והעני נבא לרמז קצת לפי הנ"ל. כי לכאורה יש להתפלא על אודות הכניסה לפרדס ומקום היפת תאר, שגם לפי שעה זה הציץ ונפגע וזה הציץ ונתעלף (כנגוע ומת) מעצם בהירות אור פניה עין שם. ולכאורה גם אם היתה רצונה והוטב בעיניה הבחור והנבחר מכלם בכתב העדות של השבעה מימות המובא שם, אבל גם הוא בעצמו לא היה לו שום יכלת לזה. כי איה ואיפה העצה והתקנה להיות נכנס ויוצא כלל במקום הנורא והנשגב שבנפלאות אור הפנים הנ"ל. ואולם מרחוק תבין לפי הנ"ל בתעלומות ונעלמות דבריו הקדושים על אודות הנסיונות שבשבעה מימות הנ"ל, אשר גם בתחלה על ידם לבד יצאה אל הפעל פקדת הלדתם כמובא שם.
וממה שהשוה אדמו"ר ז"ל שבעת הקולות (של הלדת המחין ושבעת המדות שלהבאתם לפנים) לסובב על שניהם בדברי הכתוב "תכלם שבעה ימים". וכפי שיש לבאר בעניות דעתי שמה שהזכיר לענין הקולות תורה ותפלה, הוא מחמת שכל בחינה כלול מכל הבחינות. אבל בדרך כלל יהיה עקר הע' קלין בהתפלה הנ"ל, בהבאת והתגלות המחין של התורה באור הפנים, שהוא על פי עמודי מצותיה ומדותיה שבכלליות, חצבה וחלקה אותם בתקוני שבעה מדותיה ונרותיה הנ"ל. מהמוב"פ: