ובדבר אספתנו בימי ראש השנה, מבאר מדברי מוהרנ"ת זצוק"ל (ששמעתי מאבי ומורי ששמע מפי בנו ר' יצחק מטולטשין ששמע מפיו הקדוש) שאף על פי שלבבו היתה חזקה בבטחון ומבטח שתתקים האספה הזאת עד ביאת הגואל צדק, אבל גם זה לא נאמר רק כדיוק המדרש מהכתוב "וצדיק ככפיר יבטח" (ולא כארי שאין מתירא כלל), כי בכל זאת לא היתה ביכלתו לברר בזה ידיעה ברורה ומחלטת. ואין רצוני להאריך בזה שכתב וכן ספר פעם אחת בשם רבנו ז"ל, שיצא מפיו הקדוש בזה הלשון, אזייא טיש וויא בייא מיר וועט שוין ניט זיין ביז משיח וועט קומען [כזה שלחן כמו אצלי כבר לא יהיה עד ביאת המשיח], וכאשר דבר מוהרנ"ת ז"ל מקיום זה המאמר מיום הסתלקותו והלאה. הוסיף בזה מעצמו ואמר אזייא טיש וויא ביא מיר, וועט שוין אויך נישט זיין ביז משיח וועט קומען [כזה שלחן כמו אצלי כבר גם לא יהיה עד ביאת המשיח]. (וגם זאת ההוספה אם לא בפרוש אתמר מכללא אתמר, כפי המובן בזה מדברי רבנו ז"ל בעל פה). ואף על פי כן הבין והשכיל גם זה מדבריו הקדושים שבכל זאת יהיה נמצא מפלטת השארתו עד ביאת הגואל. ואמר בזה הלשון, דא וועלין זיך שאשקען עטליכע מענטשין, אין דא וועלין זיך שאשקען עטליכע מענטשין [פה יתלחשו כמה אנשים ופה יתלחשו כמה אנשים]. וכלשון הכתוב במלאכי "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו" וכו'. וכן מרגלא בפומה דרשת חכמינו ז"ל במדרש להכתוב "הקיצותי" וכו' באתי עד קץ כל הדורות ועודי עמך.
וכן אמר פעם אחת שסובב על רבנו ז"ל, כעין הנסח שנזכר בברכת ההפטרה. "כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד". גם אמר פעם אחת שהוא מקוה ומיחל שיקים בזה הנר, מאמר הכתוב "וארח צדיקים כאור נגה, הולך ואור עד נכון היום". וכן דבר פעם אחת מהפלגת השטף מים רבים הנמצאים בזה העולם, תאות רעות, ומדות רעות, שאלות ומבוכות, אמונות כזביות וכדומה, ואמר שבכל זאת יקים כמובא ברש"י פרשת וישב במשל הפחמי וכו' ניצוץ אחד יוצא מיוסף שמכלה ושורף את הכל. והנראה מכתלי מאמריו הנ"ל כמשל האגוז (שנמשלים בו נפשות ישראל כמובא בזהר הקדוש בענין הכתוב: "אל גנת אגוז ירדתי") שבגמר הבשול נמצא בתוכו פרי יקר ויפה למאכל בני אדם, אשר זאת הפרי צמחה וגדלה מיום ליום בלי הפסק, וכעין זה נמצא צמיחת האמת מדור לדור (כמובא בדברי מוהרנ"ת בשם האר"י ז"ל) ושעל זה אנחנו מברכים בכל יום: "מצמיח קרן ישועה". ואף על פי שכנגד זה גם הקלפות המסבבות אותה צומחים וגדלים מיום ליום להסתירה מעיני בני אדם בכל עת ועת יותר ויותר, כי לעיני בני אדם וחושיהם לא נראה ונרגש רק הקלפה שבחוץ, והפרי גנוזה וצפונה בתוכה שלא נראה כלל, ועליו נאמר: "וירא אלקים את האור כי טוב", כי טוב לגנז. אבל סוף כל סוף "יצא חטר מגזע ישי" אשר ישבר ויעביר רוח הטמאה מן הארץ, ובהתגלות הפרי יראו עין בעין כי בכל ימי הגדול נמצא הכרח גם בהקלפות המסתירות אותה, להצילה ולשמרה דיקא על ידי זה (וכענין המובא בדבריו הקדושים בענין הכתוב "צופה רשע לצדיק" וכו'). ויש בכל זה הרבה לבאר, ואם יהיה אלקים עמדי אבאר במקום אחר. גם עין לקמן בהרמזים אשר מצאתי בהמעשה הזבוב ועכביש, אשר ספר רבנו ז"ל, שהן הן רדיפות כח הרע והנגדי מקלפת עשו ועמלק ימח שמם הנקרא בשם שממית (ממין עכביש כנודע) כמובא בפרוש רש"י בספר משלי (ל, כח) בדבר הכתוב "שממית בידים תתפש" שזה עשו. והוא שנאמר עליו הכתוב בעובדיה "בזוי אתה מאד", כי הוא המבזה מכל השקצים שנמשכים מקלפת עשו (כמובא בלקוטי הלכות הלכות תולעים בשם ספר הכונות). וכאשר תתפש בהיכל מלך העליון יתברך, ויגיע עם ע'ק'ב'ו' ורגלו על הדף (שכתוב בו שם ה', כמובן מהשיחות שאחר המעשה) תתחיל לירד מטה מטה עד שיהיה נמחה זכרו לגמרי, וכמבאר מלשון חכמינו ז"ל ומובא בפרוש רש"י פרשת תולדות על אודות הכתוב "וידו אוחזת ב'ע'ק'ב' עשו", שלא יספיק זה לגמר מלכותו עד שבא זה ונוטלה הימנו. וכלשון הכתוב שם בעובדיהו "אם תגביה כנשר" וכו'.