ועוד לאלוק מלין בדבר האמונה. והנני להציע תחלה שלש הצעות:
הצעה ראשונה הוא בהכרח האמונה, כי גם חוץ ההכרח שהזכרתי לעיל, כדי לעמד על ידה בהנסיונות שנתנסה האדם בזה העולם, עוד נמצא בה הכרח גדול לחיי עד. כי בזאת לבד תתקשר הנשמה במקורה (בכסא כבודו יתברך) אשר נחצבה משם. כי זה השער לה', אשר בדורות הראשונים זכו הצדיקים להשפעת הנבואה על ידי האמונה. ומוהרנ"ת ז"ל מצא עבור זה רמז נפלא בראשי תבות הכתוב "נ'פתחו ה'שמים ו'אראה מ'ראות א'לקים" [אותיות אמונ"ה].
הצעה שניה הוא המבאר בצרופי דברי רבנו ז"ל, שהאמונה בלב האדם הוא מצד ההולדה ומצד המעשים. כי הנולד בקדשה כראוי, וגם את מעשיו לא קלקל (וככל אשר אכתב מזה לקמן באות י' עין שם), נאמן לבבו באמונה שלמה בה' ובעבדיו האמתיים, עד שגם אם מדברים לפניו כל מיני כפירות ומבוכות, אינם נכנסים כלל בלבבו ממש כמו שמדברים לפני הסריס מתאות משגל.