[שיחה מהרב מטשערין]

הָרַב זַ"ל מִטְּשֶׁערִין שֶׁשָּׁמַע מֵאֲבִי אָבִיו הָרַב רַבִּי אַהֲרֹן זַ"ל מִבְּרַסְלֶב, שֶׁנִּכְנַס פַּעַם אַחַת לְרַבֵּנוּ זַ"ל וְאָמַר לוֹ (קְצָת בִּלְשׁוֹן תּוֹכָחָה), לָמָּה לֹא תִּקַּח אֶת סִפְרִי וּתְעַיֵּן בּוֹ הֵיטֵב עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ אֵיזֶה קַשְׁיָא, וְאַחַר כָּךְ תּוֹסִיף וּתְעַיֵּן בּוֹ עַד שֶׁתָּבִין וְתֵדַע אֶת הַתֵּרוּץ שֶׁעַל זֶה. וְכִשְׁמֹעַ הָרַב אֶת דְּבָרָיו חָזַר לְבֵיתוֹ וּפָתַח אֶת הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן וְהִתְחִיל לְעַיֵּן בּוֹ, עַד שֶׁעָלָה עַל דַּעְתּוֹ קַשְׁיָא וּפְלִיאָה בִּדְבָרָיו, וְאַחַר כָּךְ הוֹסִיף לִלְמֹד וּלְעַיֵּן בּוֹ עַד שֶׁעָלָה עַל דַּעְתּוֹ הַתֵּרוּץ וְהַתְּשׁוּבָה שֶׁעַל הַקַּשְׁיָא הַזֹּאת. וְחָזַר אַחַר כָּךְ לְרַבֵּנוּ זַ"ל וְאָמַר לְפָנָיו אֶת הַקַּשְׁיָא וְהַתֵּרוּץ וְהוּטְבוּ דְבָרָיו בְּעֵינֵי רַבֵּנוּ זַ"ל. וְאָמַר לוֹ אֲנִי יוֹדֵעַ מֵאֶחָד שֶׁחִבֵּר פֵּרוּשׁ עַל הַזֹּהַר וְלֹא בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאַף עַל פִּי כֵן כִּוֵּן אֶל הָאֱמֶת. (כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מֵאִישׁ אֶחָד שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי הָרַב זַ"ל מִטְּשֶׁערִין וּבְצֵרוּף כָּל זֶה וְהַנַּ"ל בְּאוֹת י"ב תָּבִין גַּם כֵּן בְּרֹב הַהֶכְרֵחַ וְחִיּוּב וְהַסְּגֻלָּה שֶׁבְּלִמּוּד הָעִיּוּן אֲשֶׁר בְּתוֹרָתוֹ, וְגַם בִּפְשִׁיטוּת לֹא בְּדֶרֶךְ דְּרָשׁ):