כז

עוד בענין הנ"ל. שמעתי מאבי ז"ל ששמע ממורנ"ת ז"ל, שעקר שבירת לבבו בחצות ובקינות, הוא בהרגשתו מלת איכה (איכה נחרב וכו'). וגם מדבריו הקדושים בלקוטי הלכות שזאת היתה עצת ירמיה הנביא בעת הגלות והחרבן לפתח באיכה בכל השלשה קינות שחבר בתחלה (כמבאר בדברי רבנו ז"ל) שהוא מלשון איכה כידוע. והכף הוא מכבודו בעצמו יתברך כמבאר גם זה מדברי רבנו ומוהרנ"ת ז"ל. והנראה מכל זה שזה ענין העצה הנ"ל לחפש ולבקש "איה מקום כבודו". וממילא מובן שהעקר הזמן לזה הוא בחצות (ועל כל פנים איזה שעה או שתים קדם אור הבקר כמבואר לקמן). ואף על פי שגם זה נקרא בשם תפלה, מבאר בכל זה מדברי רבנו הקדוש שמעלתה גדולה כל כך עד שלפעמים לא יקראה כלל בשם תפלה, רק בשם צעקת הלב, שעל זה יסובב הכתוב "צעק לבם" וכו' הנסמך להכתוב הנ"ל "קומי רני" וכו' (והוא שגם בעת שהתפלות אינם נתקבלים, יש ביכלתה להועיל ולהתקבל):