כט

כפי הנ"ל נראה מבאר, שהוא ההכרח על פי התורה להספיד ולקונן על נפש הנפטר (שזה ענין אבדה כמובן מדבריו הקדושים במקום אחר), ושזה מה שמבאר מדברי מוהרנ"ת ז"ל שעל ידי זה חוזרים ומוצאים את הארתו ביורשיו (ומכל שכן בזרעו), ושזה מה שאסרו חכמינו ז"ל להאריך בבכי והספד יותר מהזמן שקצבו לזה (שבעה לבכי וכו') שלא יתגבר יותר על ידי זה מדת הדין והאבלות חס ושלום (וכנ"ל באות ז' עין שם), ושיש להאבל לקבל את הנחומים שמנחמים אותו. וכענין החיוב בכלליות ישראל להפטיר אחר תשעה באב ז' דנחמתא.