והנה כבר מובן מדברי מוהרנ"ת ז"ל היוצאים מדברי רבנו ז"ל המצרפים לדברי הזהר הקדוש וכתבי האר"י ז"ל שעקר רעת הגלות ולהפך טובת הגאלה הוא ברוחניות להכרת החיים נצחיים בדבקות המחין בענג התורה שבנסתר המיסדת על התורה שבנגלה. ושמחמת זה לא היתה כלל השלמה בגאלתנו ממצרים קדם קבלת התורה. וגם אחר כך מקבלתה על כל פנים בנגלה נתקלקל מחמת חטא העגל, שלא זכינו אחר כך לקבל את הנסתר שבה (שבזה היינו זוכים לחרות ממלאך המות), וכאשר בארתי מדברי רבנו ז"ל בסימן כ"ב לקוטי א' חותם בתוך חותם עין שם. ועתה בירידתנו לזה הגלות האחרון בחרבן בית שני דחמיר לן, להשתקע בשער הנון ושבר הים דסטרא אחרא, יותר ויותר הקדים השם יתברך רפואה למכה, שנתעורר רבי עקיבא בערך עשרה שנים קדם החרבן ללמד וללמד, עד שהיה ראוי שתנתן התורה על ידו, עד שנתיחד בו אחר כך תלמידו רבי שמעון בר יוחאי, שנמצא בו פי שנים ברוחו. כי הוא שנתן לו רשות להוציא על פני תבל תורה שבנסתר (שהיא מצד שער הנון דקדשה. כי היה בו מנשמת משה, ועתה עלה יותר והתפאר בהאדרא... בלשון הכתוב: "ומשה לא ידע" וכו' – ואנא ידענא). ואף על פי שמרב קלקולי הדורות נסתתרה אחר כך תורתו בעצמה כמה מאות שנים, אבל בכל זאת גמר השם יתברך להוציאה שנית מתערה והסתרתה, עד שבאה וירדה אחר כך נשמתו ברבנו האר"י ז"ל להתחיל ולגלות יותר תורה שבנסתר (ועין לקמן). וזאת אשר העתקתי מספר של"ה מפרשת ואתחנן וזה לשונו, ומשה עלה אל האלקים שהיא הבינה, והשיג אף שער החמשים עד כאן לשונו. ועוד מבאר שם בתחלת הענין מה שמצא כתוב בשם המקבל מורנו הרב ר' חיים, תלמיד מבהק של האר"י ז"ל... בכל דור בא משה בסוד העבור... וקדם שחטאו ישראל היה משה בתכלית השלמות והיה משיג שער החמשים... וכשחטאו ישראל נעלם ממנו, וזה שאמר ה' "לך רד" כנ"ל רד ממנין ל"ך. וזה שאמרו רבותינו ז"ל 'חמשים שערי בינה נבראו בעולם ונתנו למשה חסר אחד' פרוש, מעקרא כלם נתנו לו, ואחר כך חסרהו אחד. וזה שכתוב: "ותחסרהו מעט מאלקים"... "ויעל מערבות מואב אל הר נבו" נ' בו. ונכנס הנון בשמו ונעשה נשמה, וידוע כי נשמה בבינה.. וזה נרמז בפסוק "נביא אקים להם מקרב אחיהם... הנה ישכיל עבדי", הוא משה והוא משיח, ואמרו רבותינו ז"ל 'כגואל הראשון כך גואל האחרון'. וכן הדור שהולך הוא הדור שבא... ואמר "הנה ישכיל" וכו' כי המעלות יהיו בהדרגה, בתחלה ישכיל ואחר כך ירום ואחר כך "ונשאו" ואחר כך "וגבה" וכו' והולך הפסוק ומגלה מה שיעבר עליו באלו הדורות. עד שבשביל כך ראוי לעלות לכל אותה מעלה. ואמר (ישעיה נב) "כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ותארו" ועליו מדברת כל הפרשה. ואמר "מי האמין וכו' וזרוע ה' על מי נגלתה" עד כאן לשונו. והנה בדבר הפסוק הנ"ל המגלה מה שיעבר עליו באלו הדורות, וענין כל הפרשה הנ"ל הסובבת עליו, כל אשר יעין בהם היטב יראה בעיניו שמבאר מהם כל אשר עבר על רבנו ז"ל מענין המריבה והמחלקת. ולעתיד בהתגלות האמת, יאמר כל אחד לחברו מי האמין לשמועתנו וכו'. ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה. לא תאר לו ולא הדר, ונראהו ולא מראה ונחמדהו. נבזה וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חלי. וכמסתר פנים ממנו... ואנחנו חשבנוהו נגוע וכו'. גם אם תוסיף לעין שם בשל"ה אשר יסובב עליו גם הכתוב שבסוף הפרשה הנ"ל, וזה לשונו: לכן אחלק לו ברבים, רצה לומר שיקח שכר כנגד כלם... ואת עצומים יחלק – פרוש הוא יקבל חלקו מהקדוש ברוך הוא ממש. ושאר הצדיקים יקבלו על ידיו. ותראה בעיניך שיש לבאר שזה זה מאמר רבנו ז"ל שיש לו נגון לשיר, אשר יהיה העולם הבא של כל הצדיקים וחסידים (ושזה ענין מה שאמרו חכמינו ז"ל שר לא נאמר אלא ישיר) כי כבר נודע ומובן... שכל שכר המקוה להצדיקים הוא באמצעות הנגון שיתער לעתיד. גם מכל דברי השל"ה הנ"ל ובשם האר"י ז"ל נראה מבאר גם כן בפרוש הכתוב "ולא קם" וכו', כנ"ל שבכל דור (הולך שהוא דור שבא עד כל הששים רבוא נשמות ישראל) לא נמצא ולא קם עוד מישראל כמשה, אבל הוא בעצמו נתעלה מדור לדור יותר ויותר ממדרגה למדרגה (ואם חסר).
ואגב אורחא הנני לפרש קצת דברי השל"ה המרכבים בדברי מורנו הרב ר' חיים ויטאל והאריז"ל בענין השם אלקים הנזכר בהכתוב הנ"ל (ומשה וכו') שהיא הבינה (שנמצא בה חמשים שערים כנ"ל). כי זה מבאר מדברי חז"ל בעצמם בענין הכתוב "ותחסרהו" וכו' אשר פרשו וסבבו את השם אלקים על הבינה (הנתחלקת לנון שערים כנ"ל) אשר מזה למדו שנחסר קצת ממשה.