יט

מוהרנ"ת היה לו צער גדול בנים רחמנא לצלן. ולא היה מספר לרבנו ז"ל מפני שהיה דבוק בעבודת השם יתברך כל כך, וזה היה אצלו העקר לדבר עם רבנו זצוק"ל. אך מחמת שהיה אז רגיל לספר כל מארעותיו לפניו זצוק"ל, היה נכנס צערו בתוך ספורו. ופעם אחת אמר אליו רבנו ז"ל, שנכנס קצת במחי ענין הצער גדול בנים שלך, אך על זה תתן לי מעות. ואמר לו מוהרנ"ת הן חשבתי מכבר בדעתי לעשות לכם ששה כסאות (ביינקלעך שטולען). אמר לו רבנו זצוק"ל לא מפני ההתקרבות, כי בשביל זה אני צריך לתן לך מעות. כי 'זכאה מאן דאחיד בידא דחיביא' [אשרי מי שמחזיק ביד הרשעים]. אך על זה הנ"ל אתה צריך לתן לי מעות, וכן היה. שעשה לו ששה כסאות, והיה לו חמשה בנים ובת אחת: