זקנו הר' יצחק היה מאנשי רבנו ז"ל ולמדן מפלג. ובכן פעם אמר לו רבנו ז"ל אתה למדן, ובכן אמר לך איין למדניש פשעטיל [פלפול למדני]. ולו אמר הפרוש שבלקוטי מוהר"ן על פסוק: "ויענו כל העם וכו' וישב משה את דברי העם" וכו'.
בנו הר' אברהם (שעל שמו נקרא הר' אברהם זצ"ל) היה גם כן מקרב לאנשי שלומנו, אבל לא כל כך, ואשתו הראשונה כשנפטרה השאירה לו שני יתומים קטנים ילדה וילד, הוא הר' נחמן טולטשינער ונשא לו אשה שניה. אחר זה בקרוב נפטר גם הוא (ואז היה הר' נחמן ז"ל כבן שמונה שנים) ונשארו היתומים הקטנים על האם החורגה, שהמה היו כמובן למשוי כבדה עליה, והיא עוד אינה מחיבת להחזיקם. ובכן כאשר היו לר' אברהם הנ"ל עוד ארבעה אחים, ובכן מצאה לה עצה להובילם לאחד מהאחים, הוא דוד היתומים. אבל לאיזה מהם שתובילם יטען שתובילם להשני, וכן השני והשלישי. ובכן כאשר ידעה שבהייסען יש אחד מהאחים הר' יוסיל עליו השלום, והוא העשיר שבהאחים סוחר ונכבד, ובכן הובילה אותם להייסען וכונה השעה שתבא לשם בלילה. ותכף בבאה להייסען הלכה עם היתומים לבית הר' יוסיל הנ"ל והושיבם על הפריזבע [מקום שיושבים הקבצנים] ותצוה עליהם, בבקר מי שיגש אליכם וישאל אתכם מאין אתם? בני מי אתם? תאמרו האמת כמו שהוא. ותכף נסעה לדרכה. וכן היה, בבקר כשיצא הר' יוסיל הנ"ל מפתח ביתו וראה שני ילדים יושבים על הפריזבע, ושאל אותם כנ"ל והמה השיבו לו כהלכה והמה בני אחיו הר' אברהם ז"ל. והבין דבר מתוך דבר באין ברירה מה לו לעשות. ובכן הודיע זאת גם לשאר אחיו. ואחד מהם לקח לו את הילדה ואצלו השאיר את הילד הנ"ל. ומחמת שהר' יוסיל הנ"ל משום שהיה טרוד בעסקיו גם היה ברחוק מקום מאומאן, לא היה מהנוסעים התמידיים על ראש השנה לאומאן. ממילא יותר היה נמשך אחר המתנגדים עד שפעלו אצלו להסיר הריקען [הכריכה] מעל ספר התפלות של מוהרנ"ת ז"ל. ובכל זאת מחמת שמוהרנ"ת ז"ל בכל עת היותו בהייסען היתה אכסניא שלו אצל הר' יוסיל הנ"ל, היה מכרח היתום הנ"ל לשמש את מוהרנ"ת ז"ל על פי פקדת דודו שהיה מקבל את מוהרנ"ת בכבוד גדול בביתו. ובכל עת היותו אצלו היה מכבדו והדליק כמה נרות בלילה לכבודו, עד שפעם אמר מוהרנ"ת ז"ל, שבבית הר' יוסיל יש לו הרחבת הדעת. וכשנסע מוהרנ"ת ז"ל לארץ ישראל היה גם כן עם דרכו בהיסען על פורים ואצלו אכל סעדת פורים במסבת אנשי שלומנו. ואז שמע הר' נחמן הנ"ל המסקנא הנזכר לעיל. ואחרי השיחה שלח אותו לשוק לקנות איזה דבר, וכל זמן הליכתו לשוק ספר שעשה קשר במחשבתו להיות דבוק תמיד במוהרנ"ת ז"ל. וכן אחר כך סבב השם יתברך שדודו נתן לו אשה בברסלב, וכמובן היה תמיד אצל מוהרנ"ת ז"ל. אבל בזמן קצר אשתו ראשונה זו נעדרה, ולא ארך הזמן ולקח לו אשתו השניה בטולטשין גם כן סמוך לברסלב. ורגלי היה הולך תמיד לברסלב למוהרנ"ת ז"ל: