יד

בברסלב היה איש אחד משגע ודרכו היה לצעק מיין זיידע האט גיהאט טויזינט רענדלאך [לזקני היו אלף רענדליך (סוג מטבע)] ופעם אחת כשישב מוהרנ"ת בסעדה שלישית בא המשגע הנ"ל, והתחיל לצעק כדרכו הנ"ל, ומחמת זה נתבלבל השלחן. ואז התחיל לדבר מוהרנ"ת מהמדרש שהשם יתברך יש לו אוצר של משגעים, והזכיר אז מאמר האר"י ז"ל שכל אחד מחמת העברות שלו היה ראוי להיות משגע וכמובא בהתורה אשרי תמימי, ובהתורה כי מרחמם, אך נשארו בו ניצוצי הדעת. ואמר אז בזה הלשון: די גאנצע וועלט איז משגע "און איך אויך" נאר איך האב גיקאנט א קלארין [כל העולם משגע וגם אני, רק הכרתי אחד שפוי]. לבסוף סים, אז פון א משגינעם קאן ווערין אזא שמועס דארף מען משגעים אויך [אם ממשגע יכולה לצאת שיחה כזו, צריך גם משגעים]: